אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  הגאון הרב ששון גריידי זצ"ל  |  אדיר ושדי וישב בתימנית  |  חומר מארכיון המדינה  |  donationforyemanit  |  ראש השנה וכיפור  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  מדור פרשת השבוע  |  פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת וישב יעקב
דף הבית >> פרשת השבוע >> מעיינה של תורה ספר בראשית >> פרשת וישב יעקב

חידושים לפרשה מאתר שופר

מדוע השתתף הקב''ה בחרם עם השבטים

''הַשֶּׁמֶשׁ'' (לז ט)
בגמרא במסכת 'ברכות' מובא: 'הרואה חמה בתקופתה... אומר: 'בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית''. ומבואר בגמרא, שדבר זה קורא אחת לעשרים ושמונה שנים בלבד. לכתחילה מברכים ברכה זו מיד בבקר וזמנה עד ג' שעות מתחילת היום ובדיעבד בלבד יוכל לברכה אף עד חצות כהכרעת הפוסקים.
זכינו שהחייינו וקיימנו והגיענו לשנה זו שהיא שנת ה'תשס''ט', שהיא השנה בה נזכה בעזרתו ית' להתחיב בברכה נדירה זו, ביום י''ד לחדש 'ניסן' בערב חג הפסח יצאו כל עם ישראל בהמוניו לברך ברכה זו, הברכה המיוחדת ליום בו השמש מגיעה לתחילת ההיקף במיקום המדויק בו היא היתה בזמן בריאת העולם, כשתלה הקב''ה את המאורות ברקיע השמים, (מבריאת העולם עד כה היו מאתים ושש תקופות של כ''ח שנה, שנת המבול אינה נחשבת בכלל כיון שלא שימשו המזלות כלל).
פנינה מיוחדת בהקשר לכך מצינו בספר 'עטרת ישועה' ואלו דבריו: התורה פותחת ב''בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים'' (בראשית א) והביא רש''י: 'א''ר יצחק: ''לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ''הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם'' (שמות יב). ומה טעם פתח ב''בְּרֵאשִׁית'', משום ''כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם'''' (תהילים קיא)'.
נראה לבאר: שהוקשה לו לרבי יצחק הלא ישראל מונין ללבנה, אם כן היה צריך להיות פתיחת התורה במצוה של ''הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם'' שהוא תלוי בקדוש לבנה, כי התורה היא בשביל ישראל ומדוע פתח ב''בְּרֵאשִׁית'' שהוא רומז לקדוש החמה, שאנו מברכין בשעת קדוש החמה 'בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית'.
על זה תירץ רבי יצחק: 'משום ''כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ''', היינו: שכל כ''ח שנים מברכין 'ברכת החמה', להורות אשר ע''י ברכה זו יש כח לישראל לקבל השפעה מעצמם ולא ע''י אומות העולם שמונין לחמה, רק ''לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם'', היא החמה שהיא ''נַחֲלַת גּוֹיִם'', זה הכח ניתן לישראל שיהיו הם משפיעים.
והדברים הללו נרמזו היטב בפסוק (תהילים קמה): ''עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ'', ''עֵינֵי כֹל'' עולה בגימטריא כמנין - חמה לבנה (=190) כי החמה משפיעה ללבנה. ''וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ'', היינו: בעת קדוש החמה אתה נותן להם ''אֶת אָכְלָם'' שיקבלו בעצמם השפעה. ודבר זה נרמז בתיבת ''בְּעִתּוֹ'' שהיא עולה בגימטריא כמנין - קדוש החמה (=478).
והנה בזמן של כ''ח שנים שמקדשין את החמה פעם אחת, מקדשים את הלבנה שמ''ו פעמים, (י''ב חדשים בכל שנה וכ''ח פעמים י''ב, נמצא של''ו וכיון שבכ''ח שנים יש יו''ד חדשי עיבור, נמצא שיש להוסיף עוד עשרה חדשים ומעתה נמצא בידינו מנין שמ''ו קדושי לבנה בכ''ח שנים) וזהו: ''פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ'' היינו: מלשון רבים. ומעוט רבים שנים, אלו הם ב' פעמים י''ד העולים יחד כ''ח, בא לרמוז בזה על כ''ח שנים, נותן לישראל את הכח שיקבלו בעצמם השפעה.
וזהו: ''וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן'', תיבת ''רָצוֹן'' עולה כמנין - שמ''ו, כמספר הפעמים שמקדשים את הלבנה בכ''ח שנים והיינו ע''י: ''פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ'', כלומר: השפע המגיע מהחמה שמברכין עליה אחת לכ''ח שנה כמנין פעמיים יד, ''מַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן'', כלומר: נשפע שובע ושפע מן קדוש החמה לחדשי הלבנה המצויים בתוכה העולים שמ''ו כמנין רצון.
בלוח 'עתים לבינה' הביא בשם האדמ''ור מאוסטרובצה שאמר בדרשת 'שבת הגדול' בשנת תרפ''ה: שביציאת מצרים מבואר בגמ' שאירע קדוש החמה ביום ד' שחל בערב הפסח ממש. וכך היה גם כן בשנת הגאולה של מרדכי ואסתר שאירע קדוש החמה ביום ד' בערב הפסח. וכשיארע כן לעתיד לא ימשך עוד זמן רב ויהיה הרג רב בגוים ותהיה הגאולה. וכן הוא חל השנה.
יה''ר שאכן נזכה כבר במהרה לראות פני משיח צדקנו ונשמח בבנין ירושלים ונשוש בעבודת הקרבנות ובא לציון גואל ויתקיים בימינו מקרא שכתוב (ישעיה ל): ''וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא'' כלשון רבינו ה'בן איש חי'.



''וְהַיָּרֵחַ'' (לז ט)

בשו''ע (או''ח תכו) נפסק: ש'הרואה לבנה בחדושה, מברך 'אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים'' וכו' ומובא ברמ''א מדברי רבינו בחיי בפרשתנו, שכתב לומר בברכת הלבנה את המילים הללו: 'דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם', לפי שמלכותו של הקב''ה נמשלה ללבנה 'והיא עתידה להתחדש כמותה' וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב''ה, דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה, כמו שנאמר בתהילים שמש ומגן ה'. ועי' בפירוש הרמב''ן להלן (לח כט).
וכבר הביא ב'ביאור הלכה' שם: שיש מקור וסמך למנהג הזכרת משפט זה, בדברי הגמרא במסכת 'ראש השנה', בה מסופר: שרבי חייא ראה את הלבנה של החדש בבקרו של יום העשרים ותשע בחדש אלול ומחמת כך הוא חשש שמא לא יוכלו לקדשה למחרת בא' תשרי יום ראש השנה, כיון שתהא הלבנה החדשה מכוסה לערב בליל ראש השנה ולא יראוה, לכך קרא לעומתה ואמר לה: ''הלא לערב אנו צריכים לראותך בחדושך בשביל לקדש בך את החדש לכן לכי והתכסי''. אמר רבי לרבי חייא, לך למקום הנקרא 'עין טב' וקדש משם את הלבנה ושלח אלי סימן לדבר על ידי המשפט: 'דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם'.
ורבים נלאו להבין מה הקשר בין משפט זה לחדוש הלבנה ולקדוש החדש? וכתב בזה רבינו בחיי שעל דרך פשוטו קרא ללבנה בשם: 'דָּוִד', לפי שדוד בא מפרץ שהוא כנגד הלבנה ועוד שהלבנה נקראת (בראשית א): ''הַמָּאוֹר הַקָּטֹן'' וכתיב בדוד (שמואל א יז): ''וְדָוִד הוּא הַקָּטָן'' ובאומרו 'חַי וְקַיָּם' כונתו לומר: שנראית הלבנה קיימת.
ושמעתי מאיזה רב איני זוכר שמו כעת, שבדק ומצא דבר נפלא שהגימטריא של המשפט: 'דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם' עולה במדויק כגימטריא של המילים - ראש חדש (=619) וזה נפלא הפלא ופלא.


''וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים'' (לז ט)

בפיוט המפורסם הנאמר בהרבה מקהילות הקדש בעם ישאל בסיום הסדר בליל פסח, הלא הוא פיוט: 'אֶחָד מִי יוֹדֵעַ', מוזכר במספר האחד עשר: 'אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא' וזהו על שם אחד עשר כוכבים המוזכרים כאן בפרשה ובפשוטו הדבר מעורר תמיהה, הלא אנו מזכירים את השבטים במספר השנים עשר: 'שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָּא' ומה בצע כי נזכיר אחד עשר כוכביא שהם מרמזים ג''כ לשבטים ולא לכולם, הלא בכלל מאתים מנה וכבר מוזכרים השבטים כולם גם יחד במספר ה'שְׁנֵים עָשָׂר'?
ורבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'פרי צדיק', ביאר בזה: שהמכוון על אחד עשר שבטים לבד מיוסף ומספר י''ב על י''ב שבטים לעצמו ומספר י''א שבטים לבד מיוסף לעצמו, לפי שכשחלם שימלוך עליהם היה נחשב יוסף בבחינת שמש כמו יעקב אבינו ע''ה, כמו שנאמר בזוה''ק: שיעקב ויוסף שניהם כאחד חשובים ואז מספר השבטים הוא י''א.
החת''ס מבאר בדרך אחרת: שהשבח הנאמר בזה הוא, שלעולם ישתחוו אחד עשר השבטים לשבט הנוסף, כיון שכל מינויי השררה מסורים לזרעם של ישראל בלבד, כמאמר הכתוב (דברים יז): ''מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי'' א''כ לעולם יהיה המולך מבני ישראל אחד השבטים ושאר העם ישתחוו לו.


''וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים'' (לח לא)

האדמ''ור מקלויזנבורג זצ''ל בספרו 'דברי יציב' (ליקוטים נז) הביא מדרש שכתוב בו: שמלאך אחד יש ברקיע העומד תמיד ומקטרג על ישראל ולוקח ביד אחת איל לקטרג, למה נשחט האיל ולא יצחק? ובידו השנית לוקח שעיר לקטרג, על מעשה שעיר דיוסף שמכרו אותו האחים!.
ובאמת הלא יש להתבונן מה מקטרג על שחיטת האיל ולא יצחק, הרי מה שלא נשחט יצחק היה במצות השי''ת שאמר לו במפורש (בראשית כב): ''וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר'', כדי שיתקיים הבטחת (שם כא): ''כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא יִקָּרֵא לְךָ זָרַע'' ומה יש לקטרג בזה? גם צריך להבין את הקשר הקיים בין שני הקטרוגים, הקטרוג על שחיטת האיל והקטרוג על שחיטת השעיר במכירת יוסף?
אלא שבאמת הלא היה אפשר שישחט יצחק ממש, אלא שיחזור הקב''ה ויחייהו בדרך נס. ומה שלא נעשה כן הוא לפי שלא רצה הקב''ה שחיותו של יצחק תהא שלא כדרך הטבע. אולם באמת מי שעובד את הקב''ה שלא כדרך הטבע ובאמונתו השלמה אינו יודע שום הבדל בין טבע לשלא כדרך הטבע ותמיד מחשבת לבו היא: ש'מי שאמר לשמן וידלוק, יאמר לחומץ וידלוק', אין מניעה מלעשות עבורו נס שלא כדרך הטבע, כיון שאצלו השלא כדרך הטבע הוא טבע גמור.
ומעתה יתבאר, שבאמת לפי גודל מדרגתם של אברהם ויצחק, היו ראויים להיעשות להם נס כזה שבאמת ישחט את יצחק ויחזור הקב''ה ויחייהו. אלא שגלוי וידוע לפני קורא הדורות מראש, שעתידים זרעם להיות שלא במדרגה זו, לפיכך מנע את אברהם מלשחוט את יצחק כדי שלא תהא חיותו שלא כדרך הטבע, שיוכלו גם דורות הבאים להתיחס לזה ויזכר להם זכות אבות ועקידת יצחק. ועל כך בא קטרוגו של המקטרג למה לא נשחט יצחק.
ובדרך זה יבואר גם כן השייכות שיש בין עקידת יצחק למכירת יוסף, לפי שבספר השל''ה הק' הביא: שהשבטים עשו בהמה על ידי ספר 'יצירה' ולפי זה אפשר לומר שטענת יוסף עליהם היתה שאסור להשתמש בספר 'יצירה', כיון שהוא שלא כדרך הטבע.
אמנם הלא נתבאר שמי שהוא במעלה גדולה, עד שאין אצלו חילוק בין ראיית דבר המתרחש בדרך הטבע לראיית דבר הנעשה בדרך נס, שבכל מאורע הוא מכיר מיד לראות את נפלאות הבורא במדה שוה, מותר לו להשתמש בספר 'יצירה', אף שנעשה על ידי זה דבר שלא כדרך הטבע. משא''כ מי שדברים הנעשים על ידי ספר 'יצירה' מעוררים אצלו פליאה והשתוממות והוא רואה בהם ענין מיוחד, אסור לו להשתמש בזה.
ומעתה יתבאר היטב, שהמקטרג טוען טענתו כך; למה נשחט האיל במקום יצחק ולא נשחט יצחק בעצמו ושוב יחזור ויחיה? אם תאמר שהוא משום שיהיה בזה שינוי מדרך הטבע ויש להקפיד שלא לעשות דבר שלא כדרך הטבע, נמצא א''כ שצדק יוסף בטענתו נגד אחיו שהיה אסור להם להשתמש ב'ספר יצירה' בשביל לברוא בהמה וממילא נמשך לקטרג על מעשה שעיר דיוסף שמכרו אותו האחים.


''וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם'' (לח לא)

רבי שלום שבדרון היה אומר: עלינו ללמוד על גודל קדושתם הנוראה של שבטי י-ה, מה שרחוק מכפי הבנת שכלנו הקט והזעיר, שהרי אמרו חז''ל במסכת 'זבחים' (פח:): שהכותנת של הכהנים מכפרת על עון שפיכות דמים. ומהיכן הוציאו כן חז''ל?! ממה שכתוב: ''וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם''! ופירש''י (ב'זבחים'): 'רמז הוא לעתיד, שיכפר שפיכות דמים בכתונת. טבילה, היינו כפרה'.
ויש לנו להתבונן כאן ולראות פלאי פלאות בתורתנו הקדושה, הרי כשאנו קטני הקטנים קוראים בתורה את הפסוק הזה ''וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם'', אנו כביכול מתרעמים בתוך לבנו על השבטים... ואף לאלו בעלי המדרגה שאינם מתרעמים ממש, אבל בודאי אין מכילים ברעיון הלב מה טומן מעשה זה בחובו, לקחת את כתונתו של יוסף לטובלה בדם, בכדי להראותה ליעקב שיחשוב שטרוף נטרף יוסף.
אבל כשאנו למדים בגמ' ב'זבחים' אנו עומדים נדהמים ואנו מבינים למפרע כמה איננו מבינים ואין לנו טיפת קצה של מושג במעשיהם של השבטים הקדושים שבטי י-ה עדות לישראל, דוקא במעשה זה של הטבלת הכתונת בדם, אנו נרמזים מן השמים לכפרת עון שפיכות דמים, הנה לנו שבאותה שעה שאנו בעניות דעתנו מסתכלים עליהם בתמיהה, בשמים לומדים אתם את התורה!!.


''וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ'' (לח לג)
פירש רש''י: 'ולמה לא גלה לו הקב''ה? לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה. ושתפו להקב''ה עמהם. אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר: ''היאך אגלה והקב''ה אינו רוצה לגלות לו''?! '.
כמובן שענין זה טעון ביאור ואין לנו מושג בהבנת דברים אלו מעצמנו, אלא כפי מה שיבארו לנו רבותינו הקדמונים.
ומצינו בתשובות המהרי''ק (לז) שעמד לבאר ענין זה כך: מה שאחי יוסף השבטים שיתפו את הקב''ה עמהם בחרם זה, היה על הספק שאולי יסכים הקב''ה עמהם, כאשר הוברר למפרע שהסכים על כך, שהרי לא גלה ליעקב אבינו ובודאי מתחילה הסכים עמהם שלא לגלות, לפי שכך עלתה לפניו יתב' שמו. וכמו שכתב רש''י: שנעשה דבר זה כנגד כ''ב שנה שלא כבד יעקב את אביו ואמו, כן נגזר עליו במדת הדין שיצטער כ''ב שנים.
ומה שכתב רש''י שלא גילה הקב''ה מפני החרם, המכוון בזה הוא שמ''מ ראוי היה יעקב אבינו להפך עליו הגזרה ע''י תפילתו וכמו שמצינו שאמרו חז''ל במסכת 'סוכה' (יד.): 'למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר (=כף התבואה)? לומר לך; מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות' ולכך היה הקב''ה מגלה לבסוף ליעקב אבינו על אף הגזירה שנגזרה עליו מכח מידת הדין. ומשום ששתפו להקב''ה והסכים בחרם, כיון שנגזר בחרם, נחשב דבר זה כגזר דין שיש עמו שבועה, שאמרו עליו חז''ל: שאינו נקרע אפילו ע''י תפילות.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב
 

זכות לימוד התורה בנוסח תימן ושימור המסורת והחייאת מורשת תימן
תעמוד לתורמים היקרים נאמני עדת תימן לברכה והצלחה ישועה ורפואה ומילוי כל משאלה.

תרום בשמחה ללימוד ילדי תימן

להפקיד או העברה בנקאית לחשבון הת"ת: מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631


לפרטים נוספים להתקשר לטלפון  050-4148077  תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר גם בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב יחזקאל 46 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 112 כניסה ב ירושלים.  
 

דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים