סיפורי כף זכות של גדולי ישראל

וכעת נביא כמה סיפורי כף זכות על גדולי ישראל להראות עד כמה צריך וניתן לדון לכף זכות

אבא אומנא

פעם אחת שלח אביי שני תלמידי חכמים לנסותו את אבא אומנא (לאחר שראה שבשמים מאוד מעריכים אותו) ולבדוק במעשיו הטובים. באו לביתו ואכלו ושתו, ונתן להם מקום ללון, וקפל תחתיהם שטיחי צמר לישון עליהם. בבקר לקחו האורחים את הבגדים שישנו עליהם, קפלו אותם והביאו אותם לשוק למוכרם, ופגשו את אבא אומנא. אמרו לו מבקשים אנו מכבודו שיאמר לנו כמה הם שוים ויתן לנו מעות תמורתם, ובכך רצו לבודקו אם יחשדם כגזלנים, או שיאמר ששוים הם פחות מערכם האמיתי. אמר להם כך וכך הם שוים. שאלוהו, ואולי שוים הם יותר? ענה להם אני קניתי אותם בסכום זה שאמרתי לכם.

לאחר שנכחו לראות שאדם נאמן הוא, אמרו לו במה חשדת אותנו בעת שלקחנו ממך את הבגדים אמר להם, חשבתי שנזדמנה לכם מצות פדיון שבויים וצריכים אתם מעות והתבישתם לבקש ממני מעות, ולכן לקחתם את הבגדים. אמרו לו מטרתנו היתה לנסות אותך, ועמדת בנסיון, וכעת קח בחזרה את הבגדים. אמר להם איני רוצה לקבלם בחזרה, כי מאותו רגע שנודע לי שלקחתם אותם אמרתי שיהיו לצדקה. ובזכות מעשים אלו נתנו לו מן השמים שלום בכל יום (גמרא תענית כא:)

   

וידויים של פושעים

מעשה ברבי לוי יצחק מברדיטשוב שהשכים לסליחות בערב ראש השנה, הלך לבית הכנסת ומשמשו עמו. התחילו גשמים יורדים, הלכו והסתתרו שניהם תחת גג של בית אחד. הציץ השמש בחלון, וראה חבורה של ריקים ופוחזים מסבים לשלחן, זוללים וסובאים. נאנח השמש ואמר: הוי כמה הדור פרוץ, באשמורת הבוקר של ערב ראש השנה, יושבים פושעי ישראל אלה ושותים ומשתכרים.

אסור להוציא לעז על בני ישראל נזף בו ר' לוי יצחק, חזקה על בני ישראל שאינם נהנים מהעולם הזה בלא ברכה, אוכלים הם ושותים, ומברכים ברכת הנהנין לפני אכילה ושתיה ולאחריהן, ותבוא עליהם ברכה. הטה השמש את אזנו ושמע כי מתלחשים הם על דבר גנבה שהוציאו לפועל באותו הלילה. עתה ישמע רבנו אמר השמש לרבי לוי יצחק, וידע כי האנשים האלה שכבוד תורתו מלמד עליהם זכות, הם גנבים פשוטים.

כן, החזיר רבי לוי יצחק ופניו נהרו, הרי הם בעלי תשובה, יודעים הם כי יום הדין ממשמש ובא ומתודים זה בפני זה על חטא שחטאו בגנבה, כדי שיכנסו לימים הנוראים נקיים מכל חטא.

   

שבעים שנה נלחם עם יצרו

כשספרו לרבי לוי יצחק מברדיטשוב על יהודי זקן אחד בן שבעים שהמיר את דתו, אמר: הביטו וראו שגם הפחותים שבישראל יש בהם איזה ניצוץ של קדושה, כי הרי גם יהודי מומר זה נלחם שבעים שנה עם יצרו ולא רצה לכפור באלהי ישראל.

   

העגלון הצדיק

מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שפעם ראה עגלון אחד מבני ישראל שהיה עומד עטוף בטליתו ומוכתר בתפילין, עוסק בתפילתו ומזפת דרך אגב את אופני העגלה, הסתכל רבי לוי יצחק כלפי מעלה, ואמר: רבונו של עולם, ראה והביטה כי אין קדוש כבן ישראל, הרי לפניך עגלון יהודי, איש פשוט מן הפחותים שבעם, ובכל זאת גם בשעה שהוא מזפת את אופני העגלה הריהו לבוש בטלית ותפילין, ועוד ומתפלל לפניך.

   

אבל הוא לא משקר

הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב הלך פעם אחת בתשעה באב ברחובה של עיר, וראה אדם מישראל יושב על הגזוזטרה של ביתו ואוכל סעודתו בפרהסיה, נטפל אליו רבי יצחק ואמר לו: בני, בודאי שכחת שתשעה באב היום? לא, רבנו משיב הלה זוכר אני כי היום תשעה באב. אולי אינך יודע חזר רבי לוי יצחק ואמר לו, שתשעה באב הוא יום צום ואסור לאכל ולשתות בו?

יודע אני שתשעה באב תענית צבור הוא, השיב הלה בעזות מצח. בודאי חלוש אתה והרופאים אסרו עליך את התענית? ניסה ר' לוי יצחק לחפש לו זכות. חס ושלום משיב הלה כשהוא מחייך בריא ושלם אני בכל רמ''ח אברי! נשא רבי לוי יצחק עיניו למרום וקרא: רבונו של עולם, ראה עד כמה מדת האמת של יהודי מגעת, נוח לו ליהודי זה להשים עצמו רשע, ובלבד שלא להוציא שקר מפיו.

   

רבי עקיבא איגר ונכדו

חתן בנו של רבי עקיבא איגר, שהיה אב בית דין קארניק, שלח פעם מכתב חדושי תורה בצרוף הערות שונות לרבי עקיבא איגר. בין הדברים היה חדוש שלא הובן לו די צרכו. בתשובתו אליו, כותב רבי עקיבא איגר: ''אולם מה שכתב נרו יאיר... דברים אלו נפלאו ממני ולא אוכל להבינם... ואולי יש בזה איזה מכוון... בפרט שהסכימו עמו בעלי קרנים חכמי העיר, והמניעה ממני מקוצר המשיג. יאמין לי שישבתי כחצי שעה להתישב איזה מכוון ולא מצאתי, ונצטערתי מאד בחושבי שעל ידי רבוי הטרדות דעתי מיטפשת, חס וחלילה''.

כדי למצא איזו כוונה בדברי הנכד, התיישב רבי עקיבא איגר כמחצית השעה, ואחרי שעלתה לו בתוהו לא דן את הנכד, כי אם את עצמו, שדעתו ניטפשה, חלילה, ולזאת מביע צערו שיואיל להעמידו על כוונת דבריו (מאורן של ישראל).

   

תפילה שנזכה לדון את חברינו לכף זכות