דברי הספד על לקיחתו בלא עת של יוסף גריידי זצ"ל סיוון תשע"ו
דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים.
דודי ירד לגנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. יש בגנו עצי פרי נפלאים עם פירות מתוקים, אך הוא הולך לערוגות הבושם, ללקוט שושנים. את אלו ששונים הלכה משנה וגמרא. הוא לוקח שושנה יפה צעירה פורחת בדמי ימיה נותנת ריח טוב, אבל חייה כבר לא לפניה.
לפני כעשרים וחמש שנים, התינוק הרך בן השנתיים יוסף בן רחל הורד לאמריקה, בעקבות גילוי המחלה בעין ואחריו כל המשפחה. באותו שבוע קראנו בתורה, ויוסף הורד מצרימה. בן פורת עלי עין. יוסף בן רחל הורד מצרימה עם מחלה בעין וכל המשפחה אחריו.
דוד המלך ראה את המלאך וחרבו שלופה בידו, עליו נאמר, כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. מאותו היום לא חדל להיות רועד כמו שכתוב, ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו.
יוסף שלנו חי עם החרב מונפת עליו עשרים וחמש שנה. בבית ובישיבה בשמחות בטיפולים בתי חולים רופאים וניתוחים זריקות וכדורים נלחם על החיים. כל לילה מבקש, האירה עיני פן אישן המוות.
אשירה לה' בחיי. חיי היהודי עבד ה', הם שירה לבורא עולם. יוסף שר לבורא עולם בחיים של תורה ואמונה ומלאך המוות רוקד לפניו מתרחק ומתקרב אך לעולם לא נעלם, החרב מונפת רק מחכה לאישור ממרום.
חיים איומים בצל המוות, אך גם חיים של ואני קרבת אלהים לי טוב. וזהו הטוב האמיתי כדברי המסילת ישרים.
יקר שביקרים אהוב במרומים ובתחתונים מזוכך ביסורים, למרות הסכנה והיסורים ואולי בגללם שמח בחיים ומאיר פנים. בין הבדיקות והטיפולים היה כאחד הבחורים נלחם על הרגעים ושמירת הזמנים כדי ללמוד תורת חיים.
יוסף הצדיק עובר יסורים וכאבים ומיטלטל בין המות והחיים, והמשפחה היקרה והאמא רחל המסורה כולם מתפללים, ושמחים על עוד יום בחיים על עוד נשימה ועל עוד דף גמרא.
אמנו רחל ע"ה, ילדה את בנימין ונפטרה. יוסף ובנימין גדלו ללא אם.
תבדל לחיים ארוכים וטובים, הגברת רחל אמו של יוסף שלנו השלימה את רחל אמנו. מסרה נפש וחיים להציל את יוסף ולתת לו חיים מאושרים ועשירים של בחור ישיבה. בתי חולים ניתוחים וטיפולים, על המשמר שבועות וחודשים נסיעות ארוכות והחלטות גורליות בדיני נפשות ודאגות ותפילות, ומאיפה לדלות כוחות לגדל את המשפחה בשמחה להיותם בני תורה.
ה' שלח את מלאכיו להוצאה העצומה ולתמיכה במשפחה. הקהילה הקדושה ראתה את האם המסורה והילד בסכנה והמשפחה בטלטלה, תמכה ועזרה בלי גבול ובלי מידה ה' ישלם שכרם בזה ובבא.
המשפחה כולה התמסרה למען המשימה הקדושה לעזור לאם להציל את יוסף. אך מה יוסף נתן למשפחה בתמורה?
השואה באירופה 6 מיליון נרצחים בגלל היותם יהודים, מקומם בגן עדן לנצח נצחים. באמריקה הנאורה, השואה איומה ונוראה פי כמה. מיליוני יהודים חיים כגויים ומתים ואובדים לנצח נצחים בשני העולמים.
במחנה החרדים, נערים ונערות מתפתים ונופלים, נושרים ומתרסקים ברחובות הריקים, גם המסכים הטמאים מפילים חללים רבים ועצומים.
אך בבית משפחת גריידי רואים מהם החיים האמתיים. בחוץ בילויים ומשחקים תאוות ופיתויים כל אלו הבל הבלים, כי בבית מלחמה על כל נשימה ונשימה. האם הגיבורה לבדה במערכה בצד ההתמסרות ליוסף, דואגת למשפחה, לא מוותרים על בר מצווה וחתונה תלמודי תורה וישיבות והכל מהשורה הראשונה ללא פשרה. אך יש שכר לפעולתה, בסייעתא דשמייא הנה זכתה וכל המשפחה כולם בני תורה.
השאיר אחריו משפחה יקרה חזקה באמונה ובכח התפילה.
בנימין קרא את שמות עשרת בניו על שם ירידת יוסף מצרימה. לאחד הבנים קרא חופים. על שלא ראיתי בחופתו והוא לא ראה בחופתי.
יוסף ראה בחופת אחיו ואחיותיו, רקד ושמח. אך אנחנו לא זכינו לראות בחופתו.
הנביא ירמיהו אומר, אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. 'בכו בכו להלך', אמר רב יהודה: להולך בלא בנים.
הכאב עצום וההנהגה תמוהה על מה ככה המידה קשה ומדוע התפילה לא התקבלה והזעקה לא עזרה. אך הנביא ישעיה אומר בשם ה': כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְהוָה.
ריח השושנה עלה למרומים והנה דודי ירד לגנו לקחת את השושנה לעטר את כתר המלוכה. חיבק את יוסף ולקחו עמו לחבורת הקדושים שוכני מרומים. השושנה נתלשה והעץ כולו בטלטלה וריח השושנה עם כל המשפחה הכואבת ובוכה ממלא את העולם.
המשפחה והחברים מקבלים את הגזרה ומודים על השנים שיוסף היה אתנו בחיים, עד שנזדכך והיה כאחד העליונים.
כשיוסף היה בחיים התפללנו וכיוונו ברופא חולים, כיום הלב מתעורר בברכת מחייה המתים ובברכת הטוב שמך ולך נאה להודות.
תנוחמו מן השמים ממני הכואב עם שאר המשפחה אתכם בשעה הקשה
בטעינה...
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.