אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  הגאון הרב ששון גריידי זצ"ל  |  אדיר ושדי וישב בתימנית  |  חומר מארכיון המדינה  |  donationforyemanit  |  ראש השנה וכיפור  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  מדור פרשת השבוע  |  פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ויקהל פקודי סט
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר שמות הרב רוזנבלום >> הרב ברוך רוזנבלום יתרו >> פרשת ויקהל פקודי סט

בס"ד
פרשת ויקהל-פקודי – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויקהל-פקודי.  השבת שני פרשיות מחוברות. בנוסף לזה, נקרא בע"ה למפטיר, פרשת בֹא... פרשה רביעית ואחרונה, מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בחודש אדר.
פותחת הפרשה - {א} וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם
אומר רש"י - ויקהל משה. למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו, ותרגומו ואכנש.
{ב} שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת
אומר רש"י - ששת ימים. הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת.
כדי להיכנס לדברים, בואו נעשה קצת סדר:
משה למחרת מעמד הר סיני, עולה משה לקבל את הלוחות... משה רבינו נמצא בשמים,  עד י"ז בתמוז...
בי"ז בתמוז יורד משה רבינו... וכשהוא יורד, הוא רואה את העגל, ושובר את הלוחות.
בתאריך י"ט בחודש תמוז, משה עולה פעם נוספת למרום לארבעים יום, וחוזר בחזרה בכ"ט לחודש אב... זה נקרא התקופה האמצעית, שמשה רבינו היה בשמים.
בפעם השלישית, עולה משה רבינו, בראש חודש אלול, וחוזר בחזרה ביום הכיפורים, עם הלוחות השניות ועם הבשורה, שמוחל הקב"ה על חטא העגל...
משה רבינו מקהיל את עם ישראל, בי"א לחודש תשרי... וזה שנאמר  וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... כאן משה רבינו, בעצם מצוה אותם בפעם הראשונה, על עשיית המשכן.
משה רבינו מבשר להם, שהקב"ה מוכן לסלוח על חטא העגל... ולא רק זה, אלא הקב"ה מוכן להחזיר את שכינתו, כאן בעולם הזה, הוא מוכן שיבנו לו משכן, כאן בעולם הזה...
זו הבשורה שמבשר משה רבינו לעם ישראל, בי"א לחודש תשרי.
משה רבינו נותן להם את מנין התרומות שצריכים לתרום... זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי... כל הפרטים שמופיעים כבר, בפרשת תרומה...
עם ישראל שומע, ומזדרז בשמחה...
נאמר במדרש, שבמהלך יומיים, אספו את כל מה שצריך למלאכת המשכן... בתאריכים י"ב וי"ג בתשרי, נאסף כל מה שצריך למלאכת המשכן.
בי"ד בתשרי, מכנס אותם שוב משה רבינו, ומצוה עליהם  לא להביא יותר תרומות למלאכת המשכן... שנאמר {שמות לו, ז} וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵֽר.

בט"ו בתשרי, מסר משה רבינו בידי "עושי המלאכה"... אותם חכמי לב, שקיבלו על עצמם לעשות את מלאכת המשכן... מסר להם משה רבינו בידיים, את מה שהם צריכים למלאכת המשכן, והחלה העבודה במשכן.
כשעם ישראל קיבלו לידיים, את כל הפריטים למלאכת המשכן, והחלו לעשות את העבודה במשכן, החזיר הקב"ה את ענני הכבוד לעם ישראל, וזה היה בתאריך ט"ו בתשרי...
אומר הגאון מוילנה, שבגלל זה אנחנו יושבים בסוכות בתאריך ט"ו לחודש תשרי, כי אז חזרו ענני הכבוד... זה היה אות וסימן לעם ישראל, שהקב"ה  נתרצה על חטא העגל, והחליט להחזיר את שכינתו על עם ישראל.
עד כאן, הסדר הכרונולוגי של הדברים.
בפסיקתא כתוב, שמלאכת המשכן ע"י האומנים, נעשתה בזריזות עצומה. כל מלאכת המשכן נעשתה במשך שבעים יום.
התחילו את העבודה בט"ו לחודש תשרי... בכ"ה לחודש כסלו, היה המשכן מוכן להפעלה... משה רבינו בא, ומודיע לקב"ה שהמשכן מוכן...
אמר לו הקב"ה "לא... תארוז את המשכן בארגזים, ושם הוא יהיה מונח עד לחודש ניסן, כיון שאני חפץ להקימו, בחודש שנולד יצחק אבינו"
בפסיקתא כתוב, שהוא נולד בראש חודש... אבל במפרשים כתוב, שהוא נולד בפסח, כי המלאכים היו אצל אברהם אבינו בפסח, שאמר אברהם לאשתו {בראשית יח, ו} לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת...
אומרים חז"ל – פסח היה, ומצות הוא אפה להם...
למחרת הוא הלך ללוט, שהיה בסדום... ושם נאמר {בראשית יט, ג} וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵֽלוּ... כי זה היה פסח...  המלאכים שרטו לו שריטה בכותל, ואמרו לו {בראשית יח, י} כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ... בשנה אחרת, כשתגיע השמש לכאן, יוולד לך בן...
אמר הקב"ה – אני רוצה להקים את המשכן, בחודש שבו נולד יצחק אבינו.
מה היה בתקופה בין לבין?
המשכן היה מונח בארגזים... מכ"ה בחודש כסלו, עד לכ"ג בחודש אדר... שבעת ימי המילואים... זה היום שבו הקימו את המשכן לראשונה...
אמר הקב"ה – היות והמשכן היה מונח כבר, בתאריך כ"ה בכסלו, אני אפצה את היום הזה, ואני אתן לחודש הזה, פיצוי מיוחד – חנוכת בית חשמונאי.
חג החנוכה, זאת המתנה שהקב"ה פיצה את חודש כסלו, ולכן קוראים בימי החנוכה, את הקרבת קרבנות הנשיאים...
אומרת התורה  {מ, יז} וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּֽן

אומרת הגמרא {מסכת שבת פז, ב} - {שמות מ-יז} ויהי בחדש הראשון בשנה השנית  באחד לחדש הוקם המשכן תנא אותו יום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לשכון שכינה ראשון לברך את ישראל ראשון לאיסור הבמות ראשון לחדשים...
בחז"ל, הן ברבה והן בתנחומא, מופיע מה קרה עִם עָם ישראל, כשנודע להם שהקב"ה ציוה לשים את המשכן בארגזים... נקריא את הדברים שכתובים בתנחומא, כי נזדקק להם בהמשך השיעור בס"ד...
אומר המדרש {תנחומא, פרשת פקודי, אות יא} - כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ מְלֶאכֶת הַמִשְׁכָּן, הָיו יוֹשְׁבִין וּמְצַפִּין אֵימָתַי תָּבֹא שְׁכִינָה וְתִשְׁרֶה בוֹ, וְהָיוּ מִצְטַעֲרִין הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁרְתָה שְׁכִינָה עָלָיו. מֶה עָשׂוּ. הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל חַכְמֵי לֵב, אָמְרוּ לָהֶן, וּמָה אַתֶם יוֹשְׁבִין, הַעֲמִידוּ אַתֶּם אֶת הַמִּשְׁכָּן וְתִשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּינוֹתֵינוּ. הָיוּ מְבַקְשִׁים לְהַעֲמִידוֹ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין וְלֹא יְכוֹלִין לְהַעֲמִידוֹ. וּכְשֶׁהֵן חוֹשְׁבִין לְהַעֲמִידוֹ, הוּא נוֹפֵל. מִיָּד הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב, אָמְרוּ לָהֶם, בּוֹאוּ אַתֶּם וְהַעֲמִידוּ הַמִשְׁכָּן שֶׁאַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ, שֶׁמָּא עַל יֶדְכֶם רָאוּי לַעֲמֹד. מִיָּד הִתְחִילוּ לְהַעֲמִידוֹ וְלֹא יָכֹלוּ. הִתְחִילוּ מְסִיחִין וּמְרַנְּנִין וְאוֹמְרִים: רְאוּ מֶה עָשָׂה לָנוּ בֶן עַמְרָם... עם ישראל קורא למשה רבינו, בתואר של ביזיון "בן עמרם"...
דוד המלך מתלונן על דואג ואחיתופל, למה הם לא קוראים לו בשמו...
רוצים לבזות את משה רבינו, מה הם אומרים??
רְאוּ מֶה עָשָׂה לָנוּ בֶן עַמְרָם...
כשכלב ויהושע רצו להשתיק את העם... כשבאו המרגלים, וחיממו את משה רבינו... מה הם אמרו??
וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם... הם רצו שיחשבו, שהם איתם ביחד (רש"י)... בן עמרם זהו כינוי לגנאי...
למרות שמי שלומד מסכת שבת,  יגיד לי "זה לא ככה"...
נאמר בגמרא {מסכת שבת פט, א} - חזר השטן ואמר לפני הקב''ה רבש''ע חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם...
אז רואים שגם הקב"ה קורא למשה רבינו "בן עמרם"... משמע, שיש כאן משמעות נוספת, אבל חז"ל מדברים על זה, למה כינה אותו שם הקב"ה, בשם "בן עמרם"...
נחזור למדרש...
ממשיך המדרש ואומר - רְאוּ מֶה עָשָׂה לָנוּ בֶן עַמְרָם שֶׁהוֹצִיא אֶת מָמוֹנֵנוּ בַּמִּשְׁכָּן הַזֶה וְהִכְנִיס אוֹתָנוּ לְכָל הַטֹּרַח הַזֶּה וְאָמַר לָנוּ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹרֵד מִן הָעֶלְיוֹנִים וְשׁוֹרֶה בְּתוֹךְ יְרִיעוֹת עִזִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח). וְלָמָּה לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהַעֲמִידוֹ. אֶלָּא שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מֵצֵר עַל שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתֵּף הוּא עִמָּהֶן בִּמְלֶאכֶת הַמִשְׁכָּן. כֵּיצַד, הַנְּדָבָה נִתְּנָה עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְחַכְמֵי לֵב. וּלְפִי שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מֵצֵר, הֶעְלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהֶם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהַעֲמִידוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֵטִיחוּ פְּנֵיהֶם מִכָּל מָקוֹם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהַעֲמִידוֹ, נִכְנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמְרוּ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לָנוּ עָשִׂינוּ, וְכָל מַה שֶּׁצִּוִּיתָנוּ לִתֵּן וּלְהוֹצִיא נָתַנּוּ הַכֹּל, וַהֲרֵי כָּל הַמְּלָאכָה לְפָנֶיךָ, שֶׁמָּא חִסַּרְנוּ שׁוּם דָּבָר אוֹ וִתַּרְנוּ עַל כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לָּנוּ, רְאֵה הַכֹּל לְפָנֶיךָ. וְהָיוּ מַרְאִין לוֹ כָּל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְגוֹ'. אָמְרוּ לוֹ: לֹא כָךְ וְכָךְ אָמַרְתָּ לָנוּ לַעֲשׂוֹת. אָמַר לָהֶם: הֵן. וְכֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. אָמְרוּ לוֹ: וְאִם כֵּן לָמָּה אֵינוֹ עוֹמֵד, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִצְטַעֲרוּ בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל חַכְמֵי לֵב לְהַעֲמִידוֹ וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין. וְהָיָה מֹשֶׁה מֵצֵר עַל דָּבָר זֶה, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהָיִיתָ מֵצֵר שֶׁלֹּא הָיָה לְךָ עֲשִׂיָּה וְלֹא חֵלֶק בִּמְלֶאכֶת הַמִשְׁכָּן, לְפִיכָךְ לֹא יָכְלוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַעֲמִידוֹ, בִּשְׁבִילְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם עַל יָדְךָ אֵינוֹ עוֹמֵד, שׁוּב אֵינוֹ עוֹמֵד לְעוֹלָם, וְאֵינִי כוֹתֵב לוֹ הֲקָמָה אֶלָּא עַל יָדֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי יוֹדֵעַ לְהַעֲמִידוֹ. אָמַר לוֹ: עֲסֹק בְּיָדֶיךָ וְאַתָּה מַרְאֶה לְהַעֲמִידוֹ וְהוּא עוֹמֵד מֵאֵלָיו, וַאֲנִי כוֹתֵב עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה הֲקֵמֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִשְׁכָּן. וּמִי הֶעֱמִידוֹ. מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן.
בהרחבה יתרה, המדרש הזה מופיע בפרשת נשֹא...
ביום  הראשון שנכנך המשכן, הביאו הנשיאים את הקרבן הראשון שלהם...
אומר המדרש {במדבר רבה, פרשה יב, אות טז}וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ז, ב), לָמָּה נִזְדָּרְזוּ הַנְּשִׂיאִים לָבוֹא וּלְהַקְרִיב תְּחִלָּה, וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִתְעַצְּלוּ וְלֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא אַבְנֵי שׁוֹהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים בָּאַחֲרוֹנָה. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה, כֹּל נְדִיב לֵב יָבִיאוּ תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא אָמַר לַנְּשִׂיאִים, הָיָה רַע בְּעֵינֵיהֶם עַל שֶׁלֹא אָמַר לָהֶם לְהָבִיא, אָמְרוּ יָבִיאוּ הָעָם מַה שֶּׁיָּבִיאוּ וּמַה שֶּׁיְּחַסְּרוּ נְמַלֵּא אֲנַחְנוּ. שָׂמְחוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהֵבִיאוּ בְּשִׂמְחָה כָּל נְדָבָה וּבִזְרִיזוּת, רְאֵה מַה כְּתִיב (שמות לה, כב): וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, שֶׁהָיוּ דוֹחֲקוֹת זֶה עַל זֶה וּבָאִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְלִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לו, ג): וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וּכְתִיב (שמות לו, ז): וְהַמְלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וגו', לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים בִּקְּשׁוּ הַנְּשִׂיאִים לְהָבִיא נִדְבָתָם וְלֹא יָכֹלוּ שֶׁכְּבָר צִוָּה משֶׁה (שמות לו, ו): וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה וגו', וְהָיוּ הַנְּשִׂיאִים מְצֵרִים עַל שֶׁלֹא זָכוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, אָמְרוּ הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן נִתֵּן בְּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לה, כז): וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנַי שֶׁנִּזְדָּרְזוּ, יִכָּתֵב שֶׁהֵבִיאוּ וְהוֹתֵר, וְהַנְּשִׂיאִים שֶׁנִּתְעַצְּלוּ, חִסַּר אוֹת אַחַת מִשְּׁמָם, שֶׁכֵּן כְּתִיב וְהַנְּשִׂאִם חָסֵר יו"ד. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׁכָּן הִקְדִּימוּ וְהֵבִיאוּ קָרְבָּן בִּזְרִיזוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל וגו', אָמְרוּ הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁנַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיָה חָסֵר כְּלוּם, אָמְרוּ מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהָבִיא, הָלְכוּ וְהֵבִיאוּ עֲגָלוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן.
בספר הערת דרך, הוא שואל שאלה יפה – בהתחלה באו הנשיאים... ונפגעו מזה שלא נתנו להם להביא את התרומה... ואח"כ אמרו  "בסדר, אנחנו נחכה לסוף... אם יצטרכו משהו, אנחנו נביא"...
מה היה קורה, אם היה מתברר שעם ישראל היה מביא רק חצי מהכמות? הם היו צריכים להשלים את הכל...!
במקרה הלך להם טוב... עם ישראל תוך יומיים, השלים את הכל... הם לא היו צריכים להוסיף כלום... הצליחו!
משל למה הדבר דומה?
בן-אדם הולך להתחתן... בא אליו הדוד שלו, ואומר לו "תשמע, אני חיתנתי לפני שבועיים בן... ראיתי את הרשימה... קיבלנו שמונה קומקומים חשמליים, שתים-עשרה טוסטרים... אני רוצה לתת לך מתנה שבאמת תצטרך, שלא תחליף אותה... אני מחכה שבועיים אחרי החתונה... תביא את הרשימה בעוד חודש... תגיד לי מה חסר לך... מקרר? גז? הכל עליי! "
הלוואי עלינו כאלה דודים J
שואל הספר הערת דרך – מה אמרו הנשיאים?!
"מה שחסר, אנחנו משלימים! "
למה להוריד להם אות משמם?! להיפך, תוסיף להם אות!
במקרה עם ישראל התנדב בצורה יוצאת מן הכלל...למה מפחיתים להם אות בשמם??
בספר שיחות מוסר, לגאון ר' חיים שמולביץ' זצ"ל {מאמר כב, שנת תשל"ב}, יש לו מאמר שלם על הנשיאים.
במאמר של הנשיאים, הוא שואל שאלה:
הנשיאים הביאו לבסוף, את התרומה היקרה ביותר... אין אחד בעם ישראל, שהביא תרומה יותר יקרה מהם... הם הביאו את האבנים לאפוד ולחושן... אתם יודעים כמה הם עולים?!?

הגמרא {מסכת קידושין לא, א} מספרת לנו - עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו...
איפה מופיעים התרומות של הנשיאים?
אומר ר' חיים שמולביץ'{שמות כה, ג} זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹֽשֶׁת: {ד} וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּֽים {ה} וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּֽים: {ו} שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּֽים... הכל יורד... ופתאום מתחיל לעלות {ז} אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן... לכאורה, היה צריך לכתוב את זה קודם, כי הערך שלהם גדול יותר?
כך שואל ר' חיים שמולביץ', והוא עונה תשובה, שזו בעצם תשובתו של האור-החיים הקדוש {פרשת תרומה} :
הגמרא {מסכת יומא עה, א} אומרת, שהעננים הביאו את האבנים הללו. האבנים הללו, לא היו בהישג ידם של עם ישראל.
אומרת הגמרא - {שמות לו-ג} והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר. מאי בבקר? בבקר א''ר שמואל בר נחמני א''ר יונתן מדבר שירד להם בבקר בבקר מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן {שמות לה-כז} והנשיאים הביאו את אבני השהם.
אומרים רבותינו – כשהנשיאים נתנו תרומה, הם לא יגעו על התרומה הזאת.
הקב"ה אוהב את היגיעה...
אומרת הגמרא {מסכת ב"מ לח, א} - אמר רב כהנא אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו...
ולכן אם אדם הפקיד ביד חבירו פירות, והפירות מתחילים להרקיב... אסור לו למכור אותם, כי רוצה אדם בקב שלו, הוא יגע בזה! הוא רוצה דבר שהוא יגע בו...
אומר ר' חיים שמולביץ', ואותם דברים כותב האור-החיים הקדוש – הנשיאים לא עמלו על התרומה הזאת... התרומה הזאת הגיעה להם לפתח הבית... כל אחד עם האבן שלו... "בקשה, תעביר את זה למשה רבינו"
מה היה העמל שלהם בזה?
ללכת חצי ק"מ, להעביר את זה למשה רבינו... זה לא דבר שהם עמלו עליו... דבר שאין עליו עמל, המתנה לא מוכרת...
לכן אבני השוהם ואבני המילואים מופיעים בסוף, למה?
כי זו תרומה שלא נעשתה עליה יגיעה.
ממשיך ר' חיים שמולביץ' ואומר – לכן, זאת השמחה הגדולה שיש במצות הביכורים.
התורה משבחת את מצות הביכורים, עד שחז"ל אומרים {תנחומא, פרשת כי תבוא, אות א} - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרִי חָדָשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁנֶּה וְתִתֵּן לִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.
הקרבן היחיד שיש בו השתחוויה, זה קרבן ביכורים... למה? מה יש בזה?
אומר ר' חיים שמולביץ' – כי זה הדבר הראשון, שאדם טרח ויגע, והוא מוציא פירות!
כל השנה הוא עדר, כל השנה הוא זיבל, היה קם באמצע הלילה לטפל באילנות... יוצא הפרי הראשון, הוא רוצה לתת אותו לקב"ה...
ביכורים - "אני נותן את מה שעמלתי, את מה שיגעתי!"
אומר הקב"ה – מי שיודע להביא, את מה שהוא עמל ויגע... את המתנה הזאת אני אוהב.
כותב ר' חיים שמולביץ' יסוד נוסף – אין דבר חשוב אצל הקב"ה, יותר ממסירות נפש...
אדם שמוסר את נפשו, זה הדבר החביב ביותר לפני הקב"ה, כך כתוב בגמרא {מסכת יומא פו}.
אומרת הגמרא {מסכת ברכות כ, א} - אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא...
ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה היה שולף נעל אחת אתי מטרא היה יורד גשם ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם הראשונים היו מוסרים עצמפם על קידוש ה', אנחנו לא..
כי הא דרב אדא בר אהבה הוא הדוגמא לקידוש ה' בדור הקודם חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא ראה אשה גויה לובשת בגד אדום, בגד שהוא פריצות סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה קם ותלש את הבגד האדום ממנה אגלאי מילתא דכותית היא אחר-כך הסתבר לו שזאת גויה שיימוה בארבע מאה זוזי היה צריך לשלם לה על הבושה הזאת ארבע מאות זוז א''ל מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.
לזה קוראת הגמרא – מסרו עצמם על קידוש ה'!
שואל ר' חיים שמולביץ' – מה מסרו נפשם... מה הוא מת?!
הוא חיי... הוא שילם פיצויים על מישהי שהוא פגע בה... מה המסירות נפש כאן??
אומר ר' חיים שמולביץ' -  המסירות נפש היא, שברגע שאדם רואה שפוגעים באבא שלו, הוא מיד נילחם להגן על כבודו של אבא.
זה המסירות נפש! פוגעים באבא שלי, הולכים בפריצות! זה מה שכאב!
היסוד של מסירות נפש, זה לאו דוקא למות על קידוש ה'... אתה צריך להראות, עד כמה אתה אוהב את הקב"ה... בזה בא הביטוי!
היו יהודים שמסרו עצמם למען קדושת השבת... עד שחטפו גם מכות, למען קדושת השבת! זה נקרא "מסרו נפשם".
אומר ר' חיים שמולביץ' – אדם שאוהב את הקב"ה, לא שואל שאלות... למה הכוונה?
אותם הנשיאים, באו ואמרו "נחכה שכולם יביאו, ואח"כ אנחנו נשלים את החסר". 
מי שאוהב את הקב"ה, לא עושה כאלה חשבונות!
דבר ראשון הוא נותן תרומה... תגיד אחרי זה "אם יחסר לכם, אני מוכן לתת עוד פעם"... אבל דבר ראשון, הוא נותן תרומה!

זה היסוד, שלקב"ה היתה טענה על הנשיאים – אתם נשיאי ישראל, איך אתם עושים חשבון "נחכה לסוף, מה שיחסר נשלים"?!
אם לא היה חסר לכם אהבת ה', לא הייתם עושים חשבונות!
אומר שלמה המלך{שיר-השירים ג, ט} אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן{י} עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם...
במה באים לידי ביטוי התרומות?
באהבה שאדם מכניס בתרומה שלו! התרומה צריכה להינתן באהבה! איפה זה בא לידי ביטוי?
(שמות לו, ג): וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר – בשני ימים...! עשרות ק"ג של זהב היו צריכים... ביומיים הכל נאסף! זה נקרא תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה.
כותב  המסילת ישרים {שער הזריזות} - ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, ודאי שלא יתעצל בעשית מצותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא ישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו.
זה הכוח של אדם, שרץ לעשות מצוות.
בספר שערי אורה {חלק ב}, הוא אומר שחז"ל מצאו פגם של הנשיאים, דוקא מצד של קמצנות... למה?
הוא מביא דברי ספרי {אני מצאתי א תזה דוקא בילקוט שמעוני, פרשת נשֹא, אות תשי"ג}...

אומר הילקוט שמעוני - ויקריבו נשיאי ישראל. אתה מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מאתכם תרומה מה עשו הנשיאים, אמרו לא היה משה יודע לומר לנו (אלא) שנעשה המשכן, מה עשו לא נתנו נדבה, אמרו אלו עושין את המשכן ולנו הוא אומר שניתן נדבה, אמר להם הקב"ה חייכם שיש לכם לדעת שאיני צריך לכם, מה כתיב שם והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן והותירו שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו הרי שעה שנקריב קרבנות בשמחה שתשרה שכינה בינינו, כיון שראו שנעשה המשכן ולא הוצרכו להם, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין עליהן את המשכן, ומי נתן להם העצה, שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לפיכך זכו להקריב [בשני] שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר.
בא הספר שערי אורה, ומביא על זה ראיה נפלאה משני מקורות :
כתוב בחז"ל, שהורידו לנשיאים אות אחת בשמם.... בעוד מקום בחז"ל, כתוב עוד מישהו, שהורידו לו אות בשמו... למי?
לעפרֹן... הורידו לו ו"ו... למה הורידו לו ו"ו?
אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה נח, אות ז} - (משלי כח, כב): נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זֶה עֶפְרוֹן, שֶׁהִכְנִיס עַיִן רָע בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל צַדִּיק.
היה אוהב כסף!
מה הוא אמר לאברהם אבינו?
{בראשית כג, טו} אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ... אומרים חז"ל – בין שני אוהבים כמונו.
ממתי הוא נעשה אוהב של אברהם אבינו?!
אמר לו עפרון – אתה אוהב את השטח של מערת המכפלה, ואני אוהב כסף... שנינו אוהבים, בֹא ונחליף את האהבות!
עד כאן דברי רבותינו.
אומר הספר שערי אורה – הורידו לעפרון ו"ו, כי הוא היה להוט אחרי כסף.
מורידים יו"ד אחת, בשמם של הנשיאים... למה?
אמר הקב"ה – כי היה חסר להם כוח הנתינה. כמו שעפרון היה נִבְהָל לַהוֹן, אותו דבר גם הם היו נִבְהָלים לַהוֹן.
הוא מבסס את דבריו, מדברי גמרא {מסכת יומא עה, א} - והנשיאים הביאו את אבני השהם תנא נשיאים ממש וכן הוא אומר {משלי כה-יד} נשיאים ורוח וגשם אין.
שואל הספר שערי אורה – למה חז"ל מביאים ראיה, מדברי שלמה המלך, אם אתה יכל להביא את אותה ראיה, מפסוק שאמר דוד המלך?
איפה כתוב?
כתוב בפסוק {תהילים קלה, ז} מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ...
אז כבר דוד המלך אמר מַעֲלֶה נְשִׂאִים, למה אתה צריך להביא ראיה ממה שאמר שלמה??
אומר הספר שערי אורה – פשוט מאוד. חז"ל רצו להגיד לך, שהנשיאים לא הביאו כלום, אלא העננים הביאו... מה הראיה?
תקרא את המשך הפסוק {יד} נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר – הנשיאים לא הביאו כלום!
העננים הביאו להם את האבנים עד פתח הבית... והם בסך-הכל העבירו את זה, מהפתח שלהם לפתח של משה! שירותי UPS   J
אומרים חז"ל - {יד} נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן הנשיאים זה העננים, אבל דע לך, אנחנו לא יכולים להביא ראיה מדוד המלך, למה?
כי אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר... אז מה באמת הביאו הנשיאים? הרי בתורה כתוב {שמות לה, כז} וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ!
מצאתי מרגלית נפלאה, בחתם סופר {מסכת גיטין לה}... פשוט בונבוניירה J :
מספרת הגמרא {מסכת גיטין לה, א} - אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד בשני בצורת  שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד של קמח...
זה כמו הסיפור על אברך אחד, שהלך ושם את הכסף שלו בתוך עופות, לאחר שסיים להכשיר אותם...
הגיע ערב פסח, היתה לו עוזרת בבית שסיימה להכשיר לו את הבית... היא שואלת אותו "מה לעשות עם מה שנישאר?"
"כל מה שיש במקרר לזבל!"
יפה מאוד... לקחה גם את העופות שהיו שם, ושלחה גם אותה לאשפה...
הוא מגיע הביתה... מתברר לו שהניקיון של המקרר עלה לו 25,000 $ J
נסע לחירייה... נסעו איתו כמה אברכים, ולבסוף מצאו את הכסף... מישהו אמר לי, שזאת הפעם היחידה שלכסף יש ריח J
נחזור לגמרא שלנו - ואפאתו בפת ונתנתו לעני לימים בא בעל הדינר ואמר לה הבי לי דינרי אמרה ליה יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום – נשבעה לו אותה אישה, שאם היא נהנתה מזה, ימות אחד מבניה.
אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה... נשאלת השאלה – מה היא עשתה?! היא לא לקחה את הדינר! היא נתנה את זה בעוגה למישהו אחר...
אלא, היא לא אמרה "אם לקחתי את הדינר"... אלא אמרה "אם נהניתי מדינרך כלום"... איפה היא נהנתה?
אומרת הגמרא -  וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה מי שנשבע באמת כך הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה מאי טעמא איענשה דאישתרשי לה מקום דינר – היא שמה פחות קמח... למה?
כי הדינר תופס מקום, ולכן היתה צריכה לשים פחות קמח, אז היתה לה הנאה בזה!
אומר החתם סופר על הגמרא הזאת – עכשיו תבין מה הנשיאים הביאו... אם כתוב שבמן שירד, כל אחד מהנשיאים קיבל את האבן שלו, זה סימן שהיה חסר להם במן, כי בחלק מהמן היתה האבן!
עכשיו תבין  מה הנשיאים הביאו!
אם כך בע"ה, נוכל להתקדם, ולהתחבר לפרשת החודש:
פרשת החודש, שנקרא בע"ה למפטיר, אומרת התורה {שמות יב, יז} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
אומר רש"י - ושמרתם את המצות. שלא יבאו לידי חמוץ מכאן אמרו תפח, תלטוש בצונן. רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד.
שואלים רבותינו – איזה משוואה עושה רבי יאשיה – "כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה"... מה הדמיון בכלל?!
אתה יודע מה התוצאה של אדם שמחמיץ את המצה?
אדם שמחמץ את המצה, והוא אוכל את המצה בפסח... יוצא שהוא אכל חמץ, והחיוב על זה כרת!
"כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה"... יוצא עפ"י דברי  רבי יאשיה, שאדם שמחמיץ את המצוה, כמוהו כאדם שאוכל חמץ בפסח!
זה המשוואה שעושה רבי יאשיה?!
כך שואלים רבותינו.
כותב הרמח"ל {מסילת ישרים, פרק ז, ביאור חלקי הזריזות} - חלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב.
אומרים חז"ל – החמצת החמץ והחמצת המצוה, זה אותו דבר.
כשם שאדם לא מתעסק במצות, זה הופך להיות חמץ... כך אדם שמשהה מצוה, הוא גם כן גורם להחמצה.
מה כוונת רבותינו כאן?
בספר הערת דרך, הוא מביא לזה משל, שכתוב בחז"ל בפרשת שלח, על הפסוק {במדבר טו, לט} וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם...
אומרים חז"ל במדרש {תנחומא, שלח, אות טו} - מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הוֹשִׁיט לוֹ הַקַּבַּרְנִיט אֶת הַחֶבֶל. אָמַר לוֹ: תְּפֹשׂ הַחֶבֶל הַזֶּה בְּיָדְךָ וְאֶל תַּנִּיחֵהוּ, שֶׁאִם תַּנִּיחֵהוּ אֵין לְךָ חַיִּים. אַף כָּאן אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מְדֻבָּקִין בַּמִּצְוֹת, נֶאֱמַר עֲלֵיכֶם, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (שם ד, ד).
המצוות זה החבל! המצוות זה החיים! אם עזבת את ה"חבל", אתה מת!
אומר הספר הערת דרך – תאר לך אדם נמצא בגלים... זורק לו רב החובל חבל, ואומר לו "תחזיק!"... הוא מחזיק בו שעתיים... רב החובל מסתכל מלמעלה "נו... אתה מחזיק מעמד???"
"כן.. עד מתי??"
"חכה, אני מחכה לגלגלת שאני יוכל להרים אותך"
"מתי תבוא גלגלת?"
"דיברתי בקשר... יש ספינה שאמורה להגיע... לפי החשבון שלי, בעוד שלוש שעות בערך"
"שלוש שעות?! איך אני אחזיק מעמד?!?!"
"אין ברירה... אתה רוצה להמשיך לחיות... תחזיק מעמד"
חולפים שלוש שעות... הקברניט יוצא החוצה... "נו, איך אתה מרגיש????"
"נו מה עם הגלגלת???"
"תשמע... יש סערה, הספינה לא תוכל להגיע... תצטרך להמתין עד מחר בבוקר..."
"אין סיכוי עד מחר!!!"
"אין ברירה חביבי... אתה רוצה לחיות, תחזיק מעמד"
תארו לכם, היו אומרים לו "תמתין חודשיים"? ודאי שהוא לא היה מחזיק מעמד...
אומר הקב"ה – בחבל הזה תחזיק כל חייך, מאה עשרים שנה! ועל זה נאמר וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.
אומר הספר הערת דרך – אומר לך רבי יאשיה, שכמו שאדם שמשהה את העיסוק בקמח, זה הופך להיות חמץ... דע לך, שאם אתה משהה את עשיית המצוה, עזבת את החבל... אתה בכרת לבד... לא צריכים לכרות אותך, אתה ניתקת את עצמך לבד, מהענין הזה של העבודה.
אנחנו נמצאים שלושה שבועות לפני פסח... מי ששם לב, חג הפסח כולו בנוי על זריזות... אני לא מדבר דוקא על עשיית המצות...
הקב"ה מצוה את בני ישראל במצרים, לאכל את כל האכילה של הפסח בחיפזון, שנאמר {שמות יב, יא} וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'
המרוקאים, כך אמרו לי, נוהגים לקחת את הצלחת ולסובב מסביב לראשם של כל המסובים, ולומר "בבהילו יצאנו ממצרים"
הכל סביב מהירות... מה יש בענין הזה של המהירות???
חג הפסח, אומר רש"י, נקרא "פסח" מלשון קפיצה ודילוג... הקב"ה "קפץ" מבית של ממצרי אחד לשני... למה הוא צריך לקפוץ?
הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת... הגאולה של הקב"ה, היא בקפיצה... למה הכל נעשה בקפיצה?
כל יסוד הפסח בנוי על קפיצה, ומי ששם לב, בספר המאור שבתורה,  הוא כותב – הגוי הכי גדול באומות העולם, המנהיג שלהם... בלעם הרשע, מתלהב מדבר אחד – {במדבר כג, כד} הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא....
ממה הוא מתלהב?
איך אתם מסוגלים לקפוץ מהמיטות על הבוקר????
קמים כמו אריות להגיד קריאת שמע... להניח תפילין.... ללבוש ציצית... הוא לא מבין!!!
הוא כנראה לא היה בתקופות האלה... בתקופה ההיא, כנראה היתה רק תפילה אחת – ותיקים... לא היה כנראה מנין בשעה 1130... אז לא היו מושגים כאלה J
על הבוקר, איך שהיה מפציע השחר, כולם קמו!
אומר בלעם – איך אתם מסוגלים לקום מהמיטות???
האמת היא, שאלה של 1130, גם שואלים את אלה של שש בבוקר "איך אתם מסוגלים" J
ממה בלעם מתלהב???
מהזריזות שיש בעם ישראל!
יהודי שאל פעם את החזון איש זצ"ל – למה כבודו מתפלל "מנחה גדולה ", הרי יש ענין לחבר מנחה וערבית...?
אמר לו החזון איש זצ"ל – אתה צודק, אבל מה אני יכל לעשות, שברגע שאני יכל להתפלל, אני רוצה להתפלל!!!
יש לי אפשרות לדבר עם הקב"ה, אז ברגע שיש לי אפשרות אני קם!
אז אם זה בבוקר, איך שמפציע השחר, אז אני קם ותיקים... ואם זה בצהריים, אז אותו הדבר...
זה היהודי, כשהוא מרגיש אהבה לקב"ה, ככה הוא מדבר!
בלעם הרשע מתפלא מהזריזות של עם ישראל...
רבותי, חג הפסח בנוי ביסודו  על הענין של זריזות...
כל הפסח, כותב הטור בשם אחיו, הוא כנגד אברהם אבינו.
אברהם אבינו זה היסוד של חסד... חסד, זה המושג של פסח!
ההלכה הראשונה שישנה בהלכות הפסח, זה קמחא דפסחא, כי כל הענין של פסח, בנוי על הענין של חסד...
איך נוצר כל הענין של החסד בפסח?
ביום השלישי למילה, איך שהוא רואה את האורחים מגיעים, הוא רץ אליהם, ומביא אותם לביתו {בראשית יח, ז} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם... רץ אחריו עד מערת המכפלה, ביום השלישי למילה!
לשרה, מה הוא אומר???
{יח, ו} מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת... הכל במהירות! אין רגע מנוחה!
עוד נאמר {יח, ז} וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ... הכל במהירות... מה מונח כאן?
כותב הספורנו במקום - מפתח האהל. שהתחיל מן הפתח לרוץ לכבודם כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז אליו כענין וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו.
הכהנים, זריזים הם...
כולנו מכירים את דברי הגמרא {מסכת פסחים סד, ב}- בחמש שעות, מחצות ועד בין הערביים, הקריבו הכהנים מיליון ומאתיים אלף קרבנות!
יש לנו מושג, באיזה מהירות עבדו הכהנים??
עבודת הכהנים בערב פסח, היתה בזריזות עצומה...
בואו נתבונן, בכמה וכמה מאמרי חז"ל, ונבין שהזריזות, זו לא תוספת למצוה, אלא הזריזות היא המצוה, ואדם שלא עושה מעשה בזריזות, הוא בעצם מחמיץ את המצוה!
כמו שאם אתה לא מתעסק עם הבצק, הוא הופך להיות חמץ... כך אם אתה לא מזדרז במצוה, החמצת את המצוה!
נראה כמה וכמה מאמרי חז"ל:
בספר שמואל ב' {ז, א} נאמר וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו: {ב} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה... ראית מה הולך?! אני יושב בתוך ארמון, והקב"ה יושב בתוך משכן, שהתקרה שלו עשויה מיריעות של עיזים... זה נראה לך נורמלי?!
כך אומר דוד מלך לנתן הנביא...
{ג} וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ נתן הנביא לא שואל את הקב"ה... "ברכה והצלחה"
{ד} וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל נָתָן לֵאמֹר: {ה} לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה' הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי...
הקב"ה מתגלה לנתן הנביא בלילה?! למי נגלה הקב"ה בלילה???
לבלעם הרשע!
לנביאי אומות העולם, כתוב בחז"ל, הוא נגלה בלילה... לנביאי ישראל, הוא נגלה ביום!|
אז מה קרה שהקב"ה נגלה לנתן הנביא בלילה?!

אומר רש"י - ויהי בלילה ההוא. אמר רבי חנינא בר פפא : אמר לו הקב''ה לנתן, האדם הזה שאני משלחך אצלו, מהיר הוא, שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו, מהר ואמור לו, לא אתה תבנה הבית.
אם ככה, נגלה אליו הקב"ה באמצע הלילה, מה שהוא לא עושה לאף אחד... למה?
אמר לו – איך שמפציע השחר, תרוץ אל דוד ותאמר לו "אתה לא בונה את הבית"... כי אם תחכה אחרי ותיקים... כבר יהיו בשטח חמישים פועלים, יתחילו למדוד ולשים קורות, אני מכיר את דוד!
דוד המלך, רק העלה במחשבתו משהו בערב, מחר זה כבר לביצוע.
מאיפה דוד המלך לקח את התכונה הזאת, של זריזות?
את זה הוא למד מסבו.
הסבא שלו בועז, יושב בשדה... פתאום באמצע הלילה, מגיעה אליו רות... "אני אמתך... נעמי שלחה אותי... תגאל אותי... "
בועז נבהל... אמר לה "תישארי בשדה עד הבוקר, מחר אני כבר יטפל בנושא"
בבוקר הוא עולה לזקנים, כדי לשאול אותם האם מותר לקחת אישה, ששייכת למשפחת מואב...
אמרו לו הזקנים "כן"  
"אבל יש גואל לפני?!"
אמר הקב"ה – אתה עשית את שלך, אני יעשה את שלי {רות ד, א} וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז... אני מטיס אותו מסוף העולם... הוא יגיע!
מגיע הגואל... אומר לו בעוז "אתה רוצה לגאול?"
"לא"
הולך בועז וגואל את השדות, ובערב חתונה עם רות!
בן כמה היה בועז?
בן ארבע-מאות...
בגיל ארבע-מאות, הוא רץ באותו יום לזקנים... מחפש את הפלוני אלמוני... גואל את השדות... באותו ערב חתונה...!
מה אם היה אומר בועז – תשמעי, מה את רוצה? לגאול את השדות?! אין בעיה... מוציא את היומן... תשמעי... עד חודש הבא, אין לי זמן... אני עמוס! עוד חודש תבואי, נסדר את הדברים...
כתוב בחז"ל, שלמחרת מת בועז! היה נשוי לרות, לילה אחד!
אם היה אומר לה "תחכי שבוע"... היה טקס הקמת מצבה J
באותו ערב חתונה... למחרת בועז מת, וממנו יוצאת כל שושלת בית דוד, מהלילה הזה, שהוא לא השתהה בו.
אומר דוד המלך – אם הסבא שלי היה מחכה, אני לא הייתי פה היום!
אני לא מחכה! אם היום בערב אני אומר, שאני בונה מקדש, מחר בבוקר זה כבר לביצוע... אין לי זמן לחכות!
במה זכה שלמה, שהגמרא {מסכת סנהדרין} אומרת, שאנשי כנסת הגדולה, ביקשו להוציא את שלמה, מאותם אנשים שיש להם חלק לעולם הבא?
המשנה בתחילת פרק 'חלק', מונה שלושה מלכים וארבעה הדיוטות... אחד מההדיוטות הוא גוי... שלושה יהודים מול שלושה יהודים במלכים...ביקשו להוציא  את שלמה המלך מהעולם הבא...
ירד דוד והתחנן בפני אנשי כנסת הגדולה "אל תעשו את זה!"
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין קד, ב} - באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה יצאה בת קול ואמרה להם {משלי כב-כט} חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה... אדם שנזדרז ככה במלאכת המשכן, אותו אתם הולכים להוציא מגן-עדן?! אין לשלמה המלך מצוות, רק זה?!
תראו איך משבח אותו הקב"ה - חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב!
שואלים חז"ל בשיר-השירים – מי אמר שהוא הזדרז במלאכתו?!
אולי מה שהוא בנה את ביתו בשלוש-עשרה שנה, כי הוא רצה לבנות את ביתו יותר יפה??? אולי הוא התעצל במלאכת המקדש??
אולי לבית שלו, הוא חיכה לברזים מטורקיה... לקרמיקה מאיטליה... אז זה נימשך זמן!
אומרים חז"ל במדרש {שיר-השירים רבה א, ה} - חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, זֶה שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד. לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, שֶׁהָיָה זָרִיז בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ו, לח): וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א ז, א): וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נִמְצָא מְיֻפֶּה וּמְרֻבֶּה בִּנְיַן בֵּית שְׁלֹמֹה מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, בְּבִנְיַן בֵּיתוֹ נִתְעַצֵּל, בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה זָרִיז וְלֹא נִתְעַצֵּל.
אם ככה, נוכל להבין יסוד נוסף, עד כמה הזריזות חשובה כל-כך, בעבודת ה'... נביא אולי עוד גמרא אחת:
מספרת הגמרא {מסכת כתובות סב, ב} - רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר''ש בן יוחאי א''ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש''מ האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה אמר לפניו רבש''ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה.
רבי חנניה בן חכינאי רצה ללכת ללמוד... והלך ללמוד ברציפות י"ב שנים. אותו שבוע התחתן רשב"י...
רבי חנניה בן חכינאי היה בחתונה, והוא אמר לרשב"י  "אני הולך ללמוד שתים עשרה שנה!"
אמר לו רשב"י "תעשה טובה... אחרי השבע ברכות... אני ואתה חברותא! "
אמר לו "אין לי זמן...." עזב  הכל ורץ מהר ללמוד!
למה רץ ללמוד???
תלמד כמה אדם יכל להשתהות בשבוע הזה "מי יודע מה יהיה בשבוע הזה... מי יודע מה יהיו המעכבים"
כמו שכותב לנו המסילת ישרים – כשאדם עושה מצוה, שלא יעכב אותה, אפילו לרגע... כי מי יודע מה יעכב אותו, כדי לא להמשיך במצוה.
בספר באר מחוקק, הוא שואל שאלה עצומה, שמהווה בנין, לכל הנושא שאמרנו כאן:
אומרת התורה {דברים לד, א} וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵֽעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד עַד-דָּֽן.
כמה מדרגות היה צריך משה רבינו לעלות??
אומרת הגמרא {מסכת סוטה יג, ב} - {דברים לד-א} ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת.
משה רבינו היה צריך לעלות שתים-עשרה מדרגות... את הכל, הוא עלה בפסיעה אחת למעלה.
שואל הספר באר מחוקק – מה כתוב כאן בגמרא... הגמרא רוצה להגיד לנו, שמשה רבינו היה בכושר גופני טוב?!
אומר הספר באר מחוקק יסוד נורא – משה רבינו מבקש מהקב"ה, להיכנס לארץ ישראל... כמנין ואתחנן- 515 תפילות...
אמר לו הקב"ה – תחליט... או שאתה נכנס לארץ ישראל, או שאני סולח על חטא העגל...
אמר לו משה – תסלח להם... אני לא אכנס לארץ ישראל...
אומר המדרש {דברים רבה, פרשה יא, אות ט} - וְכֵיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין, גָּזַר עָלָיו תַּעֲנִית  וְעָג עוּגָה קְטַנָּה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֶה עָשָׂה משֶׁה, לָבַשׁ שַׂק וְנִתְעַטֵּף שַׂק וְנִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר וְעָמַד בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְסִדְּרֵי בְּרֵאשִׁית, וְאָמְרוּ שֶׁמָּא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא (איוב יב, י): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ, וְאֵין אִישׁ אֶלָּא משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ג): וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה...
משה רבינו רואה, שהבקשות שלו לא ילכו... הוא מבקש מהקב"ה בקשה אחת – ריבונו של עולם, אתה לא רוצה להשאיר אותי חי? לפחות תשאיר אותי בתור בעל חיים!
משה רבינו מנסה בכל דרך אפשרית להישאר!
שאל מרן הרב שך זצ"ל שאלה עצומה – אני לא מבין, משה רבינו עומד להסתלק מן העולם... משה רבינו, אומרים חז"ל מחציו ומטה איש מחציו ומעלה אלוקים... משה רבינו בחייו נקרא איש אלוקים, אומרים חז"ל!
איך שהוא עולה למעלה, הוא מתיישב ליד הבורא יתברך! מגיע הרגע והוא מוכן להיות ציפור?!?
הרב שך לא שאל את זה, אבל הדבר הכי גרוע שיכל להיות לנשמה, זה להתגלגל בבהמה! למה להתגלגל בבהמה?!
אמר הרב שך זצ"ל – מה שהיה אכפת למשה רבינו, היה קידוש שם שמים!
אמר משה רבינו – אני אהיה ציפור... ילד יסתכל עלי ויאמר "אבא, תראה איזה ציפור יפה הקב"ה ברא בעולם!"
אם יצא מזה קידוש שם שמים, כדאי לי להיות ציפור!
וַיַּעַל מֹשֶׁה... מזמין הקב"ה את משה רבינו – בֹא, אתה עומד להסתלק מהעולם...
משה רבינו עולה שתים-עשרה מדרגות בבת  אחת...
שואל הספר באר מחוקק – אני לא מבין, משה רבינו מזדרז למות?! משם אתה לא חוזר, מה אתה מזדרז?!
אני רוצה להגביר את שאלתו, מיסוד שאומר ר' לייב חסמן, שמביא את הרעיון הזה מיונה הנביא:
יונה הנביא נמצא בתוך הספינה... הפילו את הגורל, והגורל נפל עליו... אמר להם יונה {א, יב} כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.
"אתה?! לא מאמינים! "
"אתם לא מאמינים?! קחו אותי, ותראו שברגע שהרגלים שלי יגעו במים, תיפסק הסערה"
{טו} וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ...
מבקש יונה - שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם...
שואל ר' לייב חסמן – למה שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי? למה צריכים לתפוס אותו ולזרוק אותו? שיאמר להם "דחפוני אל המים"!
למה צריך להרים אותו?!?
אומר ר' לייב חסמן – הוא אומר להם הרי לזרוק אותו... אם דוחפים אותו, זה יותר מהר מאשר מרימים אותו.
ברגע שמרימים אותו, הוא בינתיים יכל להגיד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" עד שהוא נופל אל המים... חבל על החצי דקה הזאת!
שואל הבאר מחוקק – הקב"ה מזמין את משה רבינו למות, אז הוא רץ למות?! מותר לאדם לקרב את מיתתו?!
אלא את השאלה הזאת, למד משה מאברהם אבינו...
אמר הקב"ה לאברהם אבינו {בראשית כב, ב} קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה...
{ג} וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר... מה כל-כך דחוף?! אתה הולך להרוג את הבן שלך... אתה לא יכל לחכות לצהריים??? למה על הבוקר?!
מזה למד משה רבינו יסוד – כשהקב"ה אומר לעשות פעולה, אז זה לא אם תעשה אותה בזריזות, אז תעשה אותה יותר טוב...
כשהקב"ה אומר "תעלה אליי", הוא אומר "תעלה אליי בקפיצה!"
כהקב"ה אומר לאברהם "תשחט את בנך והעלהו לעולה"... הוא  מתכוון על הבוקר... כי זה העיקר שמונח במצוה!
כך אומר הספר באר מחוקק, להסביר את הדברים.
אם ככה בע"ה, נוכל עכשיו להבין את היסוד הנפלא  :
כאשר בן-אדם עושה מצוה... היא נעשית בסוף... אבל היא לא נעשתה בזריזות... חסר משהו מעיקר המצוה.
כאשר בן-אדם רוצה לעשות מצוה בשלימות... מצוה בשלימות עושים בזריזות!
אם לא עשית אותה בזריזות, עשית מצוה שהיא לא מצוה!
כמו שאומר רבי יאשיה – אם אתה לוקח בצק למצה, ואתה מחמיץ אותו... ואם אתה אוכל אותו בפסח, זה נעשה כרת!
אם אתה לוקח מצוה, ואתה דוחה אותה... "נעשה אותה בעוד שעה... בעוד שעתיים..."... דחית אותה?! אז חסר בעיקרה של מצוה, המצוה הזאת כרותה.
בשעה שיוסף הצדיק נמצא בבור... ופרעה נודע לו שיוסף יודע לפתור חלומות...  הוא שולח את אנשיו להביא אותו מהבור...
נאמר בפסוק {בראשית מה, יד} וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר...
אומר הספורנו - ויריצוהו מן הבור. כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו כי קרובה ישועתי לבא וכאמרו לו עמי שומע לי וכך היה ענין מצרים כאמרו כי גורשו ממצרים כאמרם ז''ל שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו'. וכן אמר לעשות לעתיד כאמרו ופתאום יבא אל היכלו האדון וכו'.
בן אדם נמצא בצרה... "אחח... מתי אוושע?..."
דע לך, ברגע שאתה מרגיש הכל חסום... ברגע הקב"ה מסדר הכל!
יוסף יושב בכלא... שנה... ועוד שנה... ועוד שנה... פתאום - וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר!
הכל נעשה ברגע, אומר לנו הספורנו... הכל נעשה בחיפזון!
פרשת השבוע ויקהל-פקודי, היא המסיימת את העבודה במשכן... למדנו מה קורה לאנשים שמתעצלים בתרומות המשכן... נמחקת אות אחת משמם, לעולם!
הנשיאים עשו חשבון – "נכון, כולם יביאו... אנחנו נביא בסוף"...
חשבון נכון... אבל מי שמאחר את המצוה, אומר רבי יאשיה, כמו אדם שמשהה את העבודה במצות, הם הופכות להיות חמץ... מצוה שמושהית, היא מצוה שחסר בה מעיקרה.
למדנו ממשה רבינו, גם שצריכים למות, צריך לעשות את זה בריצה, כי זה עיקר המצוה... זה הפשט במצוה.
אנחנו נמצאים היום בכ"ג לחודש אדר, היום שבו החלו שבעת ימי המילואים, שמשה רבינו החל לעבוד במשכן... אנחנו נמצאים לפני פסח... ואמרנו שדורשים שלושים יום בהלכות החג, לפני החג... 
ההלכה הראשונה בהלכות הפסח, כותב השולחן ערוך – "נהגו לתת מעות חיטין "...
למה זו ההלכה הראשונה?... זה גם מתחבר מאוד טוב לליל הסדר...
הָא לַחְמָא עַנְיָא. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל... יושבים בלילה עם דלת סגורה... נעולה ברב-בריח... כל אחד עם כרית - כָּל דִּכְפִין!!!
איזה דִּכְפִין?! יש מישהו ברחוב בכלל?!
בלילה שהכל מוכן... פתאום - כָּל דִּכְפִין!!! מה קרה???
אם אמרנו שכל יסוד הפסח, הוא בזכות אברהם אבינו, שהוא היה יסוד החסד...
יוצא, שכל מה שזכינו לחג הפסח... אמר הקב"ה לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים {בראשית טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: {יד} וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי...
כל הבשורה על הולדת הבן שלו, היתה בפסח... מתי??
כשהוא אירח מלאכים והכניס אורחים...
תגיד - הָא לַחְמָא עַנְיָא. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל... לא כדי להזמין אורחים... להזמין אורחים, זה עושים בראש חודש!
אז מה אתה אומר עכשיו כָּל דִּכְפִין?!
אתה רוצה לעורר עכשיו, את הזכות של אברהם אבינו... אברהם אבינו עשה כָּל דִּכְפִין!
הָא לַחְמָא עַנְיָא! תזכור את זכותו של אברהם אבינו ריבונו של עולם! הוא עשה כָּל דִּכְפִין!
הכל זה בזריזות... זה יסוד הפסח!


יהי רצון בע"ה, שבזכות מצות הזריזות, נזכה לראות במהרה בימינו בבנין בית המקדש  אמן ואמן!!!

 
 
 

זכות לימוד התורה בנוסח תימן ושימור המסורת והחייאת מורשת תימן
תעמוד לתורמים היקרים נאמני עדת תימן לברכה והצלחה ישועה ורפואה ומילוי כל משאלה.

תרום בשמחה ללימוד ילדי תימן

להפקיד או העברה בנקאית לחשבון הת"ת: מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631


לפרטים נוספים להתקשר לטלפון  050-4148077  תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר גם בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב יחזקאל 46 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 112 כניסה ב ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים