בס"ד
פרשת ויקהל– הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויקהל.
עוסקת התורה בציווי שציוה משה רבינו את בני ישראל לעשות משכן.
הזכרנו כבר כמה פעמים, שישנה מחלוקת בין רש"י לבין הרמב"ן – האם הציווי על עשיית המשכן, היה גם אלמלא חטא העגל, או שחטא העגל הביא את הסיבה לעשיית המשכן.
כותב הרמב"ן, בתחילת פרשת תרומה, שהציווי על עשיית המשכן, אין לו קשר לחטא העגל.
מיד לאחר מעמד הר סיני, ציווה הקב"ה לעשות משכן והרצון של הקב"ה היה, שאותו סוג, של השראת השכינה, שהיה במעמד הר סיני יהיה על המשכן תמיד.
זה היה רצונו של הקב"ה, ולכן מיד אחרי פרשת משפטים, שזה הסיום של מעמד הר סיני, ציוה הקב"ה לעשות משכן.
דברי הרמב"ן, מבוססים על תנא דבי אליהו, ששם נאמר, שברגע שאמרו ישראל נעשה ונשמע, מיד ציוה הקב"ה לעשות משכן.
רש"י חולק עליו... המחלוקת שרש"י חולק עליו, מופיעה בכמה וכמה ספרים, גם הספורנו סובר כך... שכל הציווי על עשיית המשכן, הוא תוצאה מחטא העגל. אלמלא חטא העגל, הקב"ה לא היה מצוה לעשות משכן.
הגדיל לעשות הספורנו, שכותב, שלפני חטא העגל, היתה השראת שכינה על כל יהודי, שנאמר {שמות כ, כא} בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.
אז כל הסיבה, לענין עשיית המשכן היה, כי הקב"ה סילק את שכינתו לאחר חטא העגל, והוא הסכים לעשות מקום מסוים, שבו תהיה השראת השכינה.
הבאנו לפני כמה שבועות, את דבריו של ר' ירוחם ממיר שאומר, שכל ההכנות האלה, כדי להכין פינה אחת מנוקה מחטא העגל,ששם תהיה השראת השכינה.
גם לשיטת רש"י, וגם לשיטת הרמב"ן,פרשת השבוע נאמרה לעם ישראל,למחרת יום הכיפורים.
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶֽת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כותב רש"י - ויקהל משה. למחרת יום הכפורים,כשירד מן ההר.
הקב"ה ציוה את משה רבינו בשמים, לאחר שהקב"ה מחל על חטא העגל, ביום הכיפורים, ציוה את משה רבנו, לצוות את עם ישראל,לעשות משכן ועם ישראל נצטוה, למחרת יום הכיפורים.
את סדר הדברים, מביא הגאון מוילנה, בשיר השירים.
אומר הגאון מוילנה - למחרת יום הכיפורים, ציוה אותם משה רבינו ביום י"ב וְ-י"ג,הביאו תרומות למלאכת המשכן, ביום י"ד עבר קול במחנה, לא להביא יותר תרומות למלאכת המשכן, כי המלאכה הייתה דיה ויותר, וביום ט"ו בחודש תשרי, מסר משה רבינו את כל התרומות, למלאכת המשכן, לעושי המלאכה, כדי שיתחילו את מלאכת המשכן. והבנייה התחילה,ביום ט"ו לחודש תשרי.
זאת הסיבה שאנחנו יושבים בסוכה בט"ו בחודש תשרי, כיון שביום הזה, חזרו ענני הכבוד. דבריו הידועים של הגאון מוילנה בביאור לשיר השירים.
לפני שאתחיל את השיעור, בנושא שנתמקד בו היום, שהוא נושא שנקרא חירם מלך צור...הייתי רוצה, לפני שנגיע לנושא, להקריא קטע אחד, מדברי מדרש, שמופיע בפרשת צו.
אנחנו בעצם בשבת הזאת, ובשבת הבאה עלינו לטובה, נקרא למעלה ממאתיים פסוקים, שזה בעצם חזרה על פרשת תרומה-תצוה.
אילו התורה היתה רוצה לחסוך במילים, וכידוע לכולם, שהתורה תמיד חוסכת במילים... את כל הלכות שחיטה, לומדים ממילה אחת של"וזבחת"...
אבל בשני מקומות התורה מאוד מאריכה:
האחד, זה במעשה אבות... אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה ס, אות ח}- יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, התורה מספרת מה אליעזר עבר, ומה הוא אמר לאברהם... למה התורה צריכה לחזור על זה?
אומרים חז"ל - דברים שקשורים להררי עולם, נאמרו במילה אחת, וכאן התורה חוזרת ארבעה וחמישה דפים, לשון חז"ל במדרש. התורה חוזרת על הדברים משום חביבותה.
התורה היתה יכולה לכתוב במשפט אחד- תרומה תצוה – התורה מצוה על עשיית המשכן... יכלה התורה לומר בפרשת השבוע וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לעשות כמו שכתבתי בפרשת תרומה-תצוה, והתורה תסכם"ויעשו בני ישראל כאשר ציוה הקב"ה את משה"...
והתורה מקדישה, עשרות פסוקים למעלה מ-200 לחזור על עשיית המשכן... משה רבינו מצוה אותם על עשית הכלים, עשית הבגדים, על עשיית המשכן... יש לנו בפרשת שבוע הבא, סיכום של כל הדברים האלה גם יחד.
ח"י פעמים, התורה חוזרת, שבני ישראל עשו"כאשר ציוה ה' את משה"... על כל פרט ופרט, התורה חוזרת על זה. התורה יכלה לקצר, ולסכם את זה במילה אחת, אבל חוזרת על זה...
אני רוצה להקריא ברשותכם קטע מדברי מדרש תנחומא {פרשת צו, יד}:
וְכֵן אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵיחָרֵב וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, לֹא תְּשַׁכְּחוּ עַצְמְכֶם לְסַדֵּר הַקָּרְבָּנוֹת – אין בית המקדש עכשיו, אם אין בית המקדש עכשיו, למה צריך קרבנות?
אֶלָּא הִזָּהֲרוּ לִקְרוֹת בָּהֶן וְלִשְׁנוֹת בָּהֶן. וְאִם תַּעַסְקוּ בָּהֶן, אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ בַּקָּרְבָּנוֹת אַתֶּם עוֹסְקִים – ידועה הגמרא {מסכת מנחות} שאומרת כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה.
וְאִם רְצוֹנְךָ לֵידַע – כמה חשוב להקב"ה, שנתעסק בקרבנות ובבנין בית המקדש.
בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לִיחֶזְקֵאל אֶת צוּרַת הַבַּיִת – יחזקאל הנביא נמצא בבבל, הוא מתנבא בנהר
מַה הוּא אוֹמֵר, הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית – הקב"ה נותן ליחזקאל את התכנית של בניין בית המקדש.
אָמַר יְחֶזְקֵאל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו אָנוּ נְתוּנִים בַּגּוֹלָה בְּאֶרֶץ שׂוֹנְאֵינוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי לֵילֵךְ וּלְהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל צוּרַת הַבַּיִת, וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו (יחזקאל מג, יא) וְכִי יְכוֹלִין הֵן לַעֲשׂוֹת – שואל יחזקאל את הקב"ה, ריבונו של עולם,בשביל מה אתה נותן לי את זה, אנחנו נמצאים בבבל, מה אני יכל לעשות עם התכניות האלה?! אני אתן לעם ישראל,כדי לספר להם מה אמור להיות. מה אני אמור לעשות עם זה?! אין בית המקדש.
הַנִּיחַ לָהֶם עַד שֶׁיַּעֲלוּ מִן הַגּוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לָהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לִיחֶזְקֵאל, וּבִשְׁבִיל שֶׁבָּנַי נְתוּנִים בַּגּוֹלָה, יְהֵא בִּנְיַן בֵּיתִי בָּטֵל- בגלל שהם נמצאים בגלות, לכן לא יתעסקו בבנין בית המקדש?
מה זאת אומרת לא יתעסקו, יתעסקו עכשיו, יש תכניות מפורטות איך בונים את בית המקדש, מה זה משנה, גם ככה אי אפשר להיכנס לשם, אז למה זה רלוונטי?
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּדוֹל קְרִיָּתָהּ בַּתּוֹרָה כְּבִנְיָנָהּ – הגדוּלה שאנו מתעסקים בענין בית המקדש, זה כאילו שאנו בונים את בית המקדש
לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, וְיִתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת צוּרַת הַבַּיִת בַּתּוֹרָה. וּבִשְׂכַר קְרִיָּתָהּ שֶׁיִּתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת בָּהּ, אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הֵם עוֹסְקִין בְּבִנְיַן הַבַּיִת
פירוש הדבר, ברגע שאנו הולכים לעסוק בדברים הקשורים בעניין המשכן, ומתעסקים בדברים הקשורים למקדש, מעלה עלינו הכתוב, כאילו אנו בונים אותו בפועל. עד כאן דברי המדרש.
הנושא שהייתי רוצה להיכנס אליו, הוא פסוק בפרשת השבוע וממנו להתחיל...
אומרת התורה {לה, כא} וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.
אומרת התורה,שאנשים שנדבה אותם רוחם ונשא אותם לבם, הם באו לעסוק במלאכת המשכן.
אומר הרמב"ן דבר פלא – תדע לך, ממצרים לא יצאו אומני זהב, ממצרים לא יצאו אומני נחושת, ממצרים לא יצאו אומני כסף, ממצרים לא יצאו אנשים שיכולים לעבוד במוטוריקה עדינה... כדי לעשות עבודות בשיבוץ אבנים, צריכים מוטוריקה מאוד עדינה וצריכים כלי עבודה כדי לעשות את זה. ממצרים לא הוציאו כלי עבודה, לא יצאו אמני כסף זהב ונחושת.
אמר הקב"ה למשה רבינו, מיניתי אדם אחד, שאין בו שום ידע, רְאֵה קָרָאתִֽי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה : וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָֽה... למה?
לדעת לעשות בכסף ובזהב ובנחושת ובחרושת אבן, למלאות הכל.
תדע לך, שאין לו את היכולת, הוא ילד בן 12, אבל אני ממלא אותו בדעת... הוא ידע לעשות הכל!
אומר הרמב"ן - ולא רק בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר אלא, כל מי שנדבה אותו רוחו, כל מי שהרגיש שהלב שלו נמשך לעשות את העבודה הזאת, יקבל סיעתא דשמיא מיוחדת מה' יתברך, שיוכל לעסוק במלאכת המשכן, למרות שאין לך את הכלים.
אומר הרמב"ן הרבה יותר- אנשים שעבדו במצרים, לא עבדו במוטוריקה עדינה, אנשים התעסקו עם לבנים, אנשים יצרו לבנים, אנשים התעסקו בתבן,כדי לייצר לבנים... הידיים שלהם הם ידיים גסות של פועלים שעובדים בעמל כפיים בפרך. תיקח פועל כזה, ותבקש ממנו להשחיל מחרוזת של זהב עדינה, אחת בתוך השנייה, היד שלו היא גסה, היא לא מסוגלת לעסוק במוטוריקה עדינה.
אומר הרמב"ן אבל מי שנשאו ליבו, שהרגיש שהלב שלו משתוקק לעשות את הפעולה הזאת, ויש לו רצון לעשות את הפעולה הזאת, הקב"ה נתן לו סיעתא דשמיא מיוחדת לעשות את זה. אלו הדברים שכותב הרמב"ן.
לאחר הדברים האלה, היינו רוצים להיכנס לנושא, שאותו קצת נרחיב :
בע"ה בהפטרה שנקרא השבת, כל אחד והמנהגים שלו מה קוראים בהפטרה... ההפטרה שנקרא בשבת, היות וזה שנה מעוברת, אז קוראים את ההפטרה של פרשת פקודי.
ההפטרה עוסקת בילד אחד יתום,שקוראים לו חירם,הוא היה מצור, אביו היה משבט נפתלי, אמו היתה משבט דן, כך מביא הרד"ק שם על הפסוק, בספר מלכים, כמו שכתוב במדרש עצמו.
אביו היה מומחה לנחושת, היה עובד בנחושת, עבד גם באבנים, והבן ירש את התכונה הזאת והיה מומחה בנחושת ובעבודת האבן, וחוץ מזה, הקב"ה מילא אותו בחכמה ובתבונה, כדי שיוכל לעסוק במלאכת המקדש.
אני כרגע לא מדבר עליו באופן אישי, אני רוצה לדבר על מישהו אחר לגמרי.
כמו שהיה חירם... וד"א, חז"ל אומרים שזה השלמה, כשם שמצאת בבנין המשכן, מצאת את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר למטה יהודה, ואיתו את אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ למטה דן...
אומרים חז"ל - במשכן הממונים היו מהגדול שבגדולים, על הגדולים ומהקטן שבקטנים, על הקטנים. לקחו את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר למטה יהודה ואיתו את אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ למטה דן,משתי השבטים הקוטביים שיש בעם ישראל – יהודה ודן.
אומרים חז"ל - אותו דבר, גם בעניין המקדש, מי שהתעסק בבנין בית המקדש, היה שלמה,שהיה משבט יהודה, ואיתו ביחד, היה חירם, שאבא שלו היה משבט נפתלי ואמו היתה משבט דן, לתת שותפות גם לגדול וגם לקטן. כמו שהיה במשכן, כך היה גם במקדש.
אנחנו רוצים להביא פסוק, שמופיע בספר דברי הימים בפרק ה'. הפסוק שמדבר על חירם, הילד היתום, נמצא בספר מלכים, בפרק ז'.
אנחנו רוצים לדבר על אדם אחד שנקרא חירם, אבל לא חירם היהודי, אלא חירם הגוי :
על חירם הגוי, נאמר בנביא {מלכים ה, טו} וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים
נאמר כאן בפסוק, שחירם היה ידיד של דוד המלך, כשהוא שמע ששלמה המלך, בנו, התמנה תחתיו, הוא שלח שליחים להביע את הכרתו ותמיכתו.
{טז} וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר – שולח שלמה משלחת לחירם...
{יז} אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָיו – הוא ידע שלא היתה לו את היכולת לבנות, למה?
מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת ה' אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָי...
האמת היא, שלא זאת הסיבה למה הוא לא בנה, הרי דוד המלך רצה לבנות, אבל הקב"ה שלח לו את נתן הנביא ואמר לו"אל תבנה"... אבל לא זו הסיבה, בכל אופן הסיבה היא, כיון שהוא היה במלחמות ולא יכל לבנות את בית המקדש.
{יח} וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע – אני הגעתי למלכות שלי, ואין בה שום דבר רע, לא שטן ולא פגע רע, אין לנו מלחמות...
{יט} וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי – אמר הקב"ה כבר, באמצעות נתן הנביא, אתה לא תבנה,אבל הבן שלך, שלמה, שישב על הכיסא בבית המקדש, הוא יבנה את בית המקדש.
{כ} וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן – יש לשלמה המלך בקשה, מחירם מלך צור. יש לו בקשה שיורידו ארזים מלבנון, אין בישראל עצי ארז,הוא צריך עצים גבוהים מאוד ואין לו כאלה בארץ ישראל
וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ – העבדים שלי ישתפו פעולה עם העבדים שלך ואני אממן את כורתי העצים
כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים – אין לנו את המומחיות הזאת, שיש לצידונים בצידון.
{כא} וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה – ברוך ה', שיושב שלמה במלכות, נתן לדוד בן חכם כזה שיבנה את בית המקדש.
{כב} וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים– בנוסף בונוס, 1+1, ביקשת ארזים, תקבל גם ברושים...
{כג} עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי (כד) וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ – שלמה שילם על זה, הוא לא ביקש בחינם... מה התשלום שהוא שילם?
{כה} וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה {כו} וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם
עד כאן הפסוקים שנוגעים אלינו.
רבותי, מה החברות הגדולה הזאת?
חירם עם דוד המלך, חירם עם שלמה, מאיפה הם מכירים אחד את השני?
השאלה הזאת מעסיקה את חז"ל... השאלה הזאת נמצאת בפרשת וישב...
למי שזוכר, כאשר יהודה, נתן את העצה למכור את יוסף, אשתו נפטרה, בניו נפטרו והאחים הורידו אותו מגדולתו.
אומרת התורה בפרשת וישב {בראשית לח, א} וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. החבר של יהודה, קוראים לו חִירָה.
אומר המדרש {בראשית רבה, אות פה, ד} - וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה (בראשית לח, א), רַבָּנָן אָמְרֵי חִירָה הוּא חִירָם שֶׁהָיָה בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, טו) כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים, לָמוּד הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה לִהְיוֹת אוֹהֵב לַשֵּׁבֶט הַזֶּה – האיש הזה שקוראים לו חִירָה, הוּא חִירָם המלך וזה אותו מלך שהיה מיהודה, הוא חי בזמן דוד המלך והיה חבר שלו. כשנפטר דוד, עלה שלמה למלכות,אז הוא היה חבר גם של שלמה. הוא חבר של שבט יהודה, כי כל האנשים המוזכרים, הם משבט יהודה – דוד, שלמה ויהודה.
עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן חָיָה קָרוֹב לְאֶלֶף וּמָאתַיִם שָׁנָה- מת בשׂיבה טובה.
וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיָה קָרוֹב לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה- ר' יהודה אומר, לא יכל להיות. החשבון פשוט מאוד, למה? בגלל שיהודה פגש את חירה, מתי שיוסף הורד למצרים... יוסף היה במצרים, עשרים ושתים שנה, עד שהוא פגש את יעקב.
מהרגע שיעקב אבינו הגיע למצרים, עד שבני ישראל יצאו החוצה - 210 שנים... 210+22 הגענו לְ- 232 שנים.
מהזמן שיצאו ממצרים, עד שבנו את בית המקדש, נאמר בספר מלכים, לקח 480 שנה.
אז יש לנו כבר 480+232=712.
זמן בית ראשון 410 שנה, נוסיף 410+712=1122.
חירם, כתוב בפסוק שהוא מת, 4 שנים לאחר חורבן בית ראשון... אז תיקחו בחשבון, שחירה פגש את יהודה, הוא כנראה לא היה ילד בן שנה, הוא היה מבוגר... אז תוסיפו לחשבון הזה, יוצא שהוא חי בין 1000 ל- 1200 שנה כדברי חז"ל.
ר' יהודה אמר"לא יכל להיות, זה חירם אחר".
הוּא חִירָם שֶׁהָיָה בִּימֵי דָּוִד הוא חירם שהיה בימי שלמה. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיָה קָרוֹב לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה- אז החשבון פשוט מאוד, אם הוא הכיר את דוד המלך... דוד המלך התמנה למלך, כשהוא היה בן שלושים שנה, הוא מלך ארבעים שנה... אז אם הוא היה חבר של דוד המלך, אז תיקח את זה מארבעים שנה שדוד מלך, אז הוא בערך, היה בן גילו.
היה חי גם בתקופת שלמה... 410 שנים של בית ראשון, עוד ארבע שנים, אחרי בית ראשון הגעת לטווח של בין 450 ל-500 שנה, לפי שיטתו של ר' יהודה.
בקיצור זה חירם. הוא החבר של שבט יהודה, עוד מתקופת יהודה... הוא היה חבר של דוד המלך וחבר של שלמה.
ישנו ספר על הנביא, ספר נפלא מאוד, שנקרא בשם משבצות זהב.
בספר משבצות זהב, על הנביא בספר מלכים, הוא מביא זוהר...
הזוהר הזה מופיע בהרחבה גדולה, הוא מדבר על חירם... וכולנו יודעים, זה פסוקים בספר יחזקאל, שחירם הרי, החשיב את עצמו לאלוהָ... אני לא ניכנס עכשיו לכל הנושא הזה של חירם, חירם הרי בנה בתוך הים כיסא, ועליו שבע חופות וכו'...
דוד המלך, היה חבר שלו למרות שהוא החשיב את עצמו לאלוהָ
כותב הזוהר הקדוש, ששלמה המלך החזיר אותו בתשובה... לא שתמצאו אותו בישיבת"שובו בנים"... הוא לא התגייר... הוא נשאר גוי, אבל לפחות הוא ירד מהרעיון שהוא אלוהָ.
שלמה המלך, בחכמתו, מה שנקרא, הוריד אותו מהעץ.
ברגע שהוא הכיר אותו, אומר הזוהר הקדוש, יוצא שבשנותיו של שלמה המלך, הוא זכה להכיר בהכרת מלכותו של הקב"ה, ולכן ששלמה ביקש ממנו ארזים, הוא עשה זאת בשמחה גדולה..."ב"ה הוא יזכה לבנות בית, להקב"ה למה לא, בשמחה גדולה". כך כותב הזוהר הקדוש.
בספר משבצות זהב, הוא מביא ספר נוסף, שנקרא קהילת יעקב... אני חושב שהמחבר הוא ר' יעקב פרדו, הוא היה בעירק לפני 230 שנה בערך, כי הספר הזה מעוטר, בכמה הסכמות של חכמי עירק...
בכל אופן, בספר הזה הוא מדבר על ענין שקשור לתורת הקבלה, לא שיש לנו הבנה בזה, אבל אני רק מקריא, כמו שנאמר 'כקורא בתורה' ולא יותר מזה.
הוא מביא בשם האר"י הקדוש, ואת זה ראיתי לא עכשיו, אלא לפני שנים רבות – משה ופרעה, זה יסוד הפנים ויסוד העורף.
משה רבינו זה יסוד הפנים... פשוט מאוד, משה רבינו, דיבר עם הקב"ה פנים אל פנים.
פרעה הוא יסוד העורף, לא שאני יודע מה זה אומר, אבל אותיות של פרעה, זה אותיות העֹרף.
אז משה זה יסוד הפנים ופרעה הוא יסוד העֹרף.
אומר ר' יעקב פרדו- שלמה וחירם, הוא היסוד של פרעה ומשה.
שלמה המלך, הוא יסוד הפנים וחירם הוא יסוד האחור,(כאן בא חידוש עצום) וכשם שפרעה סייע בבניין המשכן, סייע חירם בבניית המקדש.
נסביר את הדברים עפ"י השפה שלנו:
רבותי, אין ספק, שסיבבה ההשגחה העליונה, שהמשכן שנקרא עליו בשבת זו, בא מהכסף,שהיה בידיו של פרעה. נרצה או לא נרצה, הוא המשלם עבור זה.
אומרת הגמרא {מסכת בכורות ה, ב} - שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.
הקב"ה הבטיח לאברהם {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה {יד} וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
אומרים חז"ל במדרש שיר השירים,אמנם כל אחד יצא עם תשעים חמורים לובים, אבל תדע לך, שהשלל שהוציאו בביזת הים, היה הרבה יותר, מהשלל שהוציאו ממצרים.
חז"ל מכנים את השלל של מצרים – נקודות כסף והשלל שהוציאו מהים – תורי זהב.
זאת אומרת, שעל התשעים חמורים לובים, בנו עוד שתי קומות של שלל שפלט הים החוצה.
אומר הספר משבצות זהב – האמת שאתה אומר את זה כל יום בשירת הים, רק אתה לא שם לב מה אתה אומר... אמר פרעה אֶרְדּוֹף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל - רבותי, תבואו איתי, כל מי שבא יקבל את כל השלל. שׂם פרעה את כל השלל שלו על הסוסים ואמר"מי שבא מקבל".
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדּוֹף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל – הם נכנסו בתוך הים, מה היתה התוצאה?
תוך כדי שירת הים, עם ישראל מבטיח לקב"ה {טו, יז} תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָֽתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶֽיךָ – עם ישראל מבטיחים לקב"ה, שיבנו לו את בית המקדש, ממה?
{טו, יט} כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם – מזה שבא סוס פרעה... אז הים פלט החוצה את כל ה-600 אלף בחור מלאים בשלל... עם ישראל לוקחים מזה טורי זהב, ומעמיסים על תשעים חמורים, עוד שתי קומות של שלל.
מאיפה יש להם כסף לתת...וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: {ג} וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת?
מה - כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם היה להם לתת תרומה. אז למעשה מאיפה התרומות באו?
מפרעה.
אומר הספר משבצות זהב – פרעה הוא למעשה,זה שבנה לקב"ה את המשכן... לא באופן ישיר, אבל באופן עקיף.
אומר הקב"ה, אתה אומר {ה, ב} לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ, אני יראה לך, שלא רק תדע את ה', אתה בסוף גם תבנה את ביתו.
דבר נוסף אומר הספר - העֹרף של משה רבינו זה פרעה, העֹרף של שלמה זה חירם.
אם העֹרף של שלמה זה חירם... אז כמו שפרעה בנה לקב"ה את המשכן, כך חירם בנה לקב"ה את המקדש.
יוצא, שזה הפנים וזה העֹרף - הוא בנה את המשכן וזה בנה את המקדש.
רבותי, אם ככה, נוכל בע"ה להתחיל לבאר את הדברים:
ישנו הבדל אחד שאיתו נתחיל...
בשונה מבצלאל, חירם היהודי, היה בעל מומחיות בנחושת... אבא שלו כבר היה מומחה בנחושת והוא ירש זאת.
אבל אומר הנביא, שהקב"ה מילא אותו בדעת, כדי לעשות את העבודה... אבל בשונה ממנו בצלאל, לא היה בו שום דעת לעשות מלאכה... הוא היה חכם, שנאמר {שמות לא, ג} וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת...
אומרים חז"ל - הקב"ה לא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה...
אבל לא היתה לו חכמה, לא לעסוק באבן ולא בזהב ולא בנחושת, שום דבר לא...
אבל לחירם היהודי, כן היתה חכמה... אומר הנביא בספר מלכים א' {ז, יד} בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת - זאת אומרת, היתה לו חכמה יסודית, בצלאל לא היתה בו שום חכמה, והקב"ה מילא אותו בכל החכמה.
הבדל נוסף מצאנו, בין המשכן לבין המקדש – במשכן לא לקחו תרומות,רק מעם ישראל ורק בנדבת הלב...
אעפ"י שהרמב"ם כותב {הלכות בית הכנסת}, שעשרה שבאו להתגורר במקום אחד, יכולים לכוף אחד את השני, כדי לבנות בית כנסת... אבל במשכן, הקב"ה לא התיר לכפות וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – רק מנדבת הלב, בלי שום כפיה.
במקדש שבנה שלמה המלך... האמת היא, שדוד המלך הכין את כל מה שצריך, כדי להקים את המקדש.
במקום אחד בספר דברי הימים א' {כב, יד} וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף.
כולם שואלים - איך הוא יכל בעֹניו להכין למקדש כסף וזהב?
אומרים חז"ל במדרש - ברגע שחזר דוד המלך, לאחר הריגת גוליית, זרקו עליו תכשיטים, כמו שיש מנהג כזה, שאדם שחוזר עטור ממלחמה, זורקים עליו אורז.
בעניו הכין את הדברים לבית המקדש... אבל דוד המלך אומר, שלא רק בעניו הוא הכין, אלא גם לא בעניו... בשלב מאוחר יותר שנאמר {דברי הימים א' כט, א-ב} וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים נַעַר וָרָךְ וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַה' אֱלֹהִים: וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי פוּךְ וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב
אומר דוד המלך- הכל מוכן, למעשה הוא הכין את הכל, אבל למעשה, לא השתמשו עם שום תרומה של דוד המלך, למה לא השתמשו?
על כך מביא שם רש"י, בספר מלכים...
אומר רש"י שתי סיבות:
משום שחלק מהדברים, שהכין דוד המלך, בעֹניו, זה היה בסדר לכאורה... אבל בשלב מאוחר, דוד המלך הכין עוד, שזה היה השלל שנילקח במלחמה.
אומר שם רש"י במקום – אמר הקב"ה אני לא רוצה שישתמשו בזה,למה?
כי יגידו אומות העולם, כשיחרב בית המקדש, יגידו שאלוהים שלהם, תבע את בית המקדש, של הקב"ה בגלל 'הגנבות' שעשה דוד המלך, מהשלל שלנו.
מותר לו על פי דין לקחת את השלל... אבל היות והוא לקח את זה מאומות העולם, הם יכולים לטעון שהסיבה שנחרב הבית,זה מהסיבה הזאת.
אמר הקב"ה- אני לא רוצה להשתמש במה שלקחת במלחמות.
במה שבעֹנייך עשית, שזה כסף נקי, כי זה כסף שעם ישראל זרק עליו, לאות כבוד, על זה שהוא ניצח את גוליית... גם בזה אמר הקב"ה- אני לא מרשה להשתמש, למה?
משום שבתחילת כהונתו של דוד המלך, אומרת הגמרא {מסכת ברכות ג, ב}, היה עוני גדול - כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד
אמר הקב"ה לדוד המלך, היה לך כסף, הכנת לבית המקדש כסף, למה אתה מחזיק את זה?
תעשה התרת נדרים ותן לאנשים לאכל... לא עשית את זה, אני לא רוצה שיהנו מהכסף הזה!
אם ככה יוצא, שהכסף שזרקו עליו, לאחר שחזר מהריגת גוליית, זה כסף שהקב"ה לא רצה להשתמש בו.
זה הכסף לאחר שהוא נהיה מלך, והוא כבש כדין והביא שלל... אמר הקב"ה - אני לא רוצה להשתמש בו, למה?
כי הגויים יגידו שנחרב הבית, בגלל הכסף שנגנב מהם... אז לא השתמשו בשום כסף של דוד המלך...
אז באיזה כסף, כן השתמשו?
השתמשו מהכסף של שלמה המלך.
שלמה המלך היה עשיר גדול, מה שעם ישראל תרם, מזה השתמשו...
אבל דבר אחד היה כאן - האומנים שכרתו את העצים לבית המקדש,היו גויים, אומנים מצור... אמנם שילמו להם, אבל גויים עשו את העבודה.
בית המקדש השני, הוא כבר כולו נבנה ע"י גויים והכסף בא מכורש מלך פרס, יד ישראל לא היתה בו...
ולכן אומרים חז"ל (גמרא מסכת יומא) - היתה השראת השכינה מאוד מופחתת... בבית שני, כבר לא היה ארון, לא היה בו לוחות... חמישה דברים היה בבית שני, פחות מבית ראשון.
כל הכסף לבנין הבית, בא מהכסף של כורש, וכל האמנים שבנו אותו, היו אומנים מצור וצידון. עזרא הסופר פיקח על זה, אבל כל הכסף, הגיע מכורש.
אמר הקב"ה - לא תהיה השראת שכינה בידיים של כורש, כי הבטחתי, אומרת התורה{בראשית ט, כז} יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם – רק באוהל של שם...
אומרת הגמרא {מסכת יומא י, א}, אומר שם רש"י, שזכו הפרסיים לבנות בית שני, אין שכינה שורה, אלא, במקדש ראשון, שבנה שלמה, שבא מזרעו של שֵׁם.
אם ככה רבותי, בא נקרא ספורנו, בפרשת פקודי :
אלה פקודי המשכן. כל אחד מחלקי המשכן הכתובים למעלה הם אותם הפקודים שנאמר עליהם ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם ביד איתמר. וזה כי כל אחד מהם היה ראוי להיות נחשב ולהקרא בשם באשר הוא זה הפרטי, לא בלבד באשר הוא מזה המין, וכל שכן שצדק זה על כל אחד מכלי הקדש אשר במשא בני קהת. ולזה לא נפסדו, כאמרם ז''ל שמא תאמר אבד סברם ובטל סכוין, תלמוד לומר עצי שטים עומדים שעומדים לעד ולעולמי עולמים וגם כן לא נפל דבר להם ביד האויבים, על הפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו כמבואר בחרבן בית ראשון על ידי נבוזראדן, שלא נזכר שם דבר מעניני משכן משה רבנו ע''ה.
480 שנה עומד המשכן הזה, עד שבנו את בית המקדש... שואל הספורנו, איך זה יכל להיות?
אומר הספורנו חמש סיבות, אנחנו רוצים בעיקר את החמישי - משכן העדות. ספר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים. ראשונה, שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות. ב', אשר פקד על פי משה. ג', שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה. ד', ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה. ה', שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים, כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אם על פי כורש ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא.
ידוע לכולם, שכל החלקים שלא נצרכו למקדש, כמו העצים, כמו היריעות, נכנסו במחילות מתחת לבית המקדש. איך יכל להיות שזה שורד, כ"כ הרבה זמן?
אומר תנא דבי אליהו {פרק כה}- מפני מה זכו שנטמן המשכן, עד היום הזה?
מפני שעשוהו כשרים מנדבת ליבם וקשה לפני הקב"ה, להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת ליבם. דברים מפורשים בתנא דבי אליהו בפרק כ"ה.
רבותי, אני רוצה להביא שאלה נפלאה, ששואל הספר ים דרך על ההפטרה:
אם הקב"ה יכל למלאות חכמה בבצלאל {לא, ג} וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָֽה. הקב"ה לוקח את חירם, שיעשה את העבודה במשכן... הקב"ה לא יכל למנות עוד אחד, שיהיה כורת עצים ולא ייתן לחירם מלך צור, לקחת חוטבי עצים מצידון?
למה הוא שולח את שלמה המלך, ושלמה המלך הולך לבקש מחירם מלך צור?
"אין חוטבי עצים כצידונים"..."אנחנו חייבים את עזרתך"
"אין שום בעיה"
למה אי אפשר להכשיר בן-אדם שיכרות את העצים?
יכשיר בן אדם אחד, שיכרות את העצים ואז ממילא, לא יהיה לחירם יד בבית המקדש...למה צריך לתת לחירם, שתהיה לו יד בבית המקדש?
יעסקו בזה מומחים מעם ישראל, מקסימום ייסעו לשם...יגיד לחירם"תשמע, אתה לא יכל לגעת"...
כמו שאומרים לגויים שכורתים ענבים...
תאמר לו"חירם, אני מאוד מעריך אותך, אבל בבית המקדש יד גויים לא נוגעת, תן לנו לעבוד, תכשיר אותנו שבוע-שבועיים, היהודים עם חכם, ילמדו איך לעשות את זה".
או למה לא לעשות לכתחילה, שהקב"ה ייקח בן אדם, ויתן בו רוח חכמה ודעת ותבונה בכל מלאכה... הוא יכרות את העצים, הוא יעשה הכל... ושלום על ישראל!
למה צריך לתת לחירם יד ואחיזה בבית המקדש? שאלתו של הספר ים דרך
ואם תאמר, שהמשכן יותר קדוש מהמקדש, אולי יעלה על דעתך לומר - לא, במשכן שהוא יותר קדוש,אז ממילא, שם צריך שהאומנים יהיו הצדיקים והחסידים שבדור... אבל אולי קדושת בית המקדש, פחותה מקדושת המשכן?? וודאי שלא כך... וודאי שקדושתו של המקדש, הרבה יותר גדולה, מקדושתו של המשכן.
כותב בעל התניא {פרשת ויגש,תורה אור} יסוד נפלא ביותר, נביא את דבריו בקצרה:
המשכן מורכב מארבע יסודות – דומם, צומח, חי,מדבר.
הדומם, הוא הזהב, הכסף והנחושת.
הצומח, הם עצי השיטים.
החי, הוא הכיסוי – היריעות עיזים, היריעות של התחש ויריעות של האילים.
המדבר, אלו האומנים.
כותב בעל הלשם, בע"ה עוד שבועיים חומש ויקרא – כל קרבן מורכב מארבע יסודות, כמו שאת המשכן עשו מארבע יסודות... איפה זה נמצא?
הדומם – המלח.
הצומח – העצים שנמצאים על המזבח,כדי להקריב את הקרבנות.
החי – הקרבן.
המדבר – הכהן שמקריב את הקרבן.
יוצא, שגם בהקרבת הקרבנות, יש לך חלק של החי, הצומח, הדומם, והמדבר.
כותב בעל התניא – ככל שיש יותר קדושה, הקדושה יורדת לרבדים נמוכים יותר.
במשכן, הקדושה היתה צריכה לרדת... קודם כל"מדבר", הוא זה שעשה את המלאכה...משם זה ירד לחי – היריעות... ומשם זה ירד לקרשים ומשם זה ירד לדומם.
ככל שהקדושה גדולה יותר, אתה נצרך פחות, לדברים גבוהים יותר.
מספיק לך, שיהיה הכל מדומם, כי ככל שהקדושה גדולה יותר, היא שורה על דברים פחותים יותר, וזה הדומם.
בבית המקדש, אומר בעל התניא, גם התקרה וגם הקירות היו מדומם... הכל היה מאבנים.
את התקרה ציפו מעצי ארזים, שאותם ביקש שלמה המלך...
אבל כל בית המקדש, היה בנוי מאבנים...אם זה היה בנוי מאבנים, אז הקדושה היא הרבה יותר חזקה, היא יורדת עד הרובד הכי נמוך... שהוא האבן- הדומם.
מסביר המשך חכמה {פרשת נשא} – בקרקע של המשכן, אין קדושה, כי המשכן היה מתנייד ממקום למקום. המקדש, הקדושה היא בקרקע שלו, זה המקום שבו נעקד יצחק אבינו,המקום שהקריבו כולם את הקרבנות שלהם, המקום שהקריב נח את הקרבנות. המקום עצמו קדוש. במקום שהוא קדוש, הקדושה שלו באה מלמטה למעלה, היא מקדשת גם את הקירות וגם את התקרה.
במשכן, הקרקע מתניידת ממקום למקום, אז הקדושה היא בקרשים, ביריעות... שם נמצאת הקדושה.
יוצא, שהכל תלוי בדבר אחד, אומר לנו בעל התניא – ככל שהדבר דומם יותר, כך יש בו יותר קדושה.
יוצא שבבית המקדש, ישנה הרבה יותר קדושה, מאשר במשכן.
אם ככה, נשאלת השאלה - אם שם יש יותר קדושה, אז איך יכל להיות שלמשכן לקחו אומנים קדושים וטהורים, המיוחסים של ישראל... ולמקדש, לקח הקב"ה את חירם מלך צור שיישלח לו את הקרשים?
למשכן הוא לוקח אחד שהוא כבר אומן בנחושת... אצל בצלאל, הוא לוקח אחד שלא יודע שום דבר... הוא מקדש אותו והופך אותו להיות אחד שיודע הכל... הוא ממלא אותו בחכמה, כשהוא לא יודע שום דבר...
אלה שאלותיו של הספר ים דרך.
אני רוצה ברשותכם, ללכת שלב נוסף ובזה, להתחיל לסגור פינות :
בפרשת השבוע, כותבת התורה {לה, כז} וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן.
אומרים חז"ל - וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ כתוב חסר יו"ד... למה כתוב חסר?
הנשיאים אמרו, משה רבינו מצוה להביא קרבנות, להביא תרומות, נחכה עד שעם ישראל יביאו את הכל, ומה שיחסר אנחנו נמלא...
לכאורה מגיע להם צל"ש... אדם עושה מגבית מיליון דולר, באים לעשירי הקהילה, שואלים אותם"רבותי, כמה אתם תורמים?"
אמרו להם"תיקחו מכולם, כמה שיחסר לכם עלינו".
מה יכל להיות יותר טוב מזה?!
אומר רש"י - והנשאם הביאו. אמר ר' נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו ז) והמלאכה היתה דים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנכת המזבח תחלה. ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב.
אומרים חז"ל בפרשת נשא – כשנחנך המשכן, הראשונים להביא את הקרבנות, היו הנשיאים. מה אתה ממהר?!
ישנתי, התעצלתי, עכשיו בזריזות. כך מביא רש"י.
בספר המאור שבתורה,בפרשת השבוע, הוא מביא שני מדרשי חז"ל :
האחד נמצא במדרש הגדול {פרשת תרומה} – אמר שמואל, בשעה שבא משה אצל ישראל ואמר להם אמר לי הקב"ה עשו לי מקדש, אמרו הנשיאים למשה רבינו, משלנו נעשה את המשכן ואל ישתתפו בו ישראל.
אמר להם משה אני לא יכל לעשות את זה, כך ציווני הקב"ה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה... הוא לא אמר לי נשיאים, הוא אמר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אני לא יכל, הוא נתן לי ציווי, שכל עם ישראל משתתף.
מיד פרשו הנשיאים, ולא נשתתפו עם הציבור - אמרו הנשיאים משה, אתה נותן לנו, טוב, אם לא, אנחנו לא עושים כלום. ישבו מן הצד ולא עשו שום דבר.
רבותי, פלא מופלא, נשיאי ישראל עושים אולטימטום למשה רבנו?!"או שאתה נותן לנו לעשות, אם לא, אנחנו לא בקטע!"... על מי אתם מאיימים?!
אתם לא רוצים לתרום, אל תתרמו! מה אתם בדיוק עושים?!
באבות דרבי נתן כתוב – אמר ר' נתן, בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן, לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל – נשיאי ישראל המתינו, שמשה רבינו יבוא לבקש מהם עצה לבנית המשכן, הוא לא בא.
והיו נשיאי ישראל יושבים ושותקים ואומרים עוד יצטרך לנו, משה רבינו – משה רבינו עוד יבוא לשאול אותנו עצה.
כיון שהעבירו קול במחנה, והמלאכה היתה דיה ביותר – הם הבינו שהם 'איחרו את הרכבת', ביומיים הכל נתרם.
אמרו אוי לנו, שאין לנו שותפות במלאכת המשכן. עמדו והוסיפו מעצמם ואמרו אנחנו נביא את האבנים שנאמר וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם.
אומר המאור שבתורה - מה הולך כאן, מה הראש של הנשיאים אומר, רק אנחנו נעשה, או שאנחנו יושבים מן הצד, או שמשה רבינו יבוא לבקש מאתנו עצה, מה הולך כאן?
לא מדובר כאן באנשים פשוטים... מדובר כאן בנשיאים, נחשון בן עמינדב, על אנשים גדולי עולם שמונו על עם ישראל, מה הולך כאן?
אומר הספר המאור שבתורה... דבריו מבוססים על ספר שנקרא עץ יוסף {מדרש תנחומא, פרשת נשא}, נסביר אותם בקצרה כי הדברים ארוכים מאוד.
דבר ראשון מביא הספר המאור שבתורה, את דברי הגאון מוילנה – הגמרא {מסכת ב"מ} מספרת אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל - מה הוא יעשה?
כדי שהתורה לא תשתכח מישראל, מיצרים יריעות, שעליהם כתוב ספר תורה, שמראשיתו נעשה בקדושה.
הלך רבי חיא, קנה חלקת אדמה, זרע בה כותנה, מהכותנה הוא עשה רשתות, את הרשתות הוא פרשׂ במקומות הפקר, נתפסו בתוכם צבאים, הוא שחט את הצבאים... את הבשר הוא נתן לעניים... את היריעות, הוא שם בתוך סיד, כדי להשיל את השיער... ולבד ישב וכתב חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה.
באף מקום,לא כתוב, כמה זמן זה לקח לו...שנים לוקח לכתוב דבר כזה...
ספר תורה, לוקח לכתוב שנה...
מִשְנָה, לוקח יותר מְשָנָה, יש בזה יותר אותיות מספר תורה... הוא גם שוחט, וגם צד צבאים, וגם טווה רשתות וכו'... מה עושה רבי חיא?
אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל... מה הסוד של דְּלָא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל?
הסוד הוא דבר אחד – אם הדבר נעשה בקדושה מראשיתו, אז הוא נצחי, ואין יד אויבים שולטת בזה... ומי שלומד מהתורה הזאת, לא ישכח את התורה שהוא למד.
אם ככה, אלה דבריו של הגאון מוילנה, ורבים אומרים את אותו יסוד...
אומר הספר המאור שבתורה - עם ישראל, הסברנו בשבוע שעבר, לא עשה את העגל, מי עשה?
הערב רב... הבאנו ארבע ראיות מרש"י.
נשאלת השאלה - אם עם ישראל לא היה בחטא העגל, אז למה עם ישראל, כשמשה רבינו בא ואמר"מי לה' אליי" למה רק שבט לוי בא?
אם אתה אומר שעם ישראל לא היה פונקציה בחטא העגל בכלל... אלא הערב רב לבד... אז כשמשה רבינו בא וירד למטה, וצעק"מי לה' אליי".... צריך כל עם ישראל לבוא, ולהגיד למשה"אנחנו איתך נגד הערב רב".
עם ישראל נקרא בשפה שלנו- פסיבי...
הוא אמר"אנחנו לא מתערבים עכשיו, לא יודעים מה קורה כאן... משה רבינו מיטתו פורחת... לא מתערבים בינתיים"...
מי בא???
שבט לוי.
אומר המדרש פרקי דרבי אליעזר{פרק מה}- חוץ משבט לוי, גם הנשיאים הצטרפו אליהם – גם הנשיאים הצטרפו למשה רבינו, הם לא היו קשורים לחטא העגל, הם לא היו פסיביים.
אם ככה, אומר הספר המאור שבתורה - בֹא תבין טוב מאוד... אמרו השבטים והנשיאים למשה רבינו – אתה אוסף כסף לעשות משכן, מאנשים שהיו שותפים לחטא העגל?! (אמנם לא שותפים אקטיביים).
כבר אמר הקב"ה למשה רבינו – אני לא רוצה מהערב רב תרומות...
בפרשת השבוע, בתחילת הפרשה, נאמר וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם.
למה עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?
כותב הזוהר הקדוש - עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ולא ערב רב, אני לא רוצה תרומה מהערב רב.
בפרשת תרומה, שזה לפני חטא העגל, כתוב מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – את התרומה, אתם לוקחים מכל אחד ואחד....
בפרשת השבוע, פרשת ויקהל, אומרת התורה {לה, ד} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: {ה} קְחוּ מֵאִתְּכֶם ולא מערב רב... תְּרוּמָה לַה'
אם ככה, אמרו הנשיאים - אם הקב"ה, לא מרשה לקחת מהערב רב, כי הם עשו את העגל...
עם ישראל, גם היתה לו שותפות בזה, למה???
כי הם לא מיחו. אם הם לא מיחו, אז הם חלק מהענין... אם הם חלק מהענין, איך אתה יכל לבקש מהם לעשות משכן?!
ממי אתה יכל לבקש לעשות משכן???
אתה יכל לבקש מהנשיאים, משבט לוי, מי שלא היה בחטא העגל... הוא יכל לעשות את זה!
אם ככה, אומר הקב"ה למשה רבינו - רק בני ישראל.
אומרים הנשיאים - אם אתה רוצה שהכל יעשה בקדושה ובטהרה, מיהו המקור של קדושה וטהרה?
או משבט לוי, או מהנשיאים..."תן לנו לעשות, מהכסף שלנו, ואנחנו בונים משכן!"
אומר משה - שמעתי מהקב"ה,כשירדתי מההר ביום הכיפורים, שהקב"ה מצוה לקחת מכל עדת בני ישראל... לא רק מכם ולא רק אתם עושים...
ולא רק זה, אומר הקב"ה - אתה יודע מי הממונה?
קָרָאתִֽי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה... אני רוצה את חור, את זה שמת בעגל, אני רוצה את הנכד שלו, שהוא יעשה!
הוא לא אמר לי נשיאים ולא שבט לוי, לא קיבלתי הוראות... אני עושה מה שהקב"ה אמר.
אמרו הנשיאים - ניתן למשה רבינו לעבוד, הוא יאסוף את הכסף, הוא ייתן לאומנים לבנות ואתם תיראו... ששכינה לא תשרה במקום!
העצה שהם רצו לתת למשה רבינו – קבל את העצה שלנו, תן לנו לבנות והשכינה תישרה במקום!
אמר משה רבינו - אני לא יודע... קיבלתי הוראה מהקב"ה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מאתכם וממי שעוסק במלאכה, שזה בצלאל וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ... הם עוסקים במלאכה... לא קיבלתי הוראות אחרות.
מה היה הרעיון שלהם?
הרעיון של הנשיאים, היה רעיון נכון – אם אתה רוצה משכן שיהיה נצחי, הוא צריך להיעשות בקדושה ובטהרה מתחילתו!
עם ישראל שהיה פסיבי, הוא לא היה אקטיבי, במעשה חטא העגל... לא מיחה, אתה לא יכל לקחת מהם תרומות, ואתה לא יכל לבקש מהם לעשות את המשכן... אל תיקח אמנים, שהיה להם חלק בשתיקה בענין העגל.
אומר משה רבינו – עם ישראל עשה תשובה, קיבלתי מחילה מהקב"ה על חטא העגל... אם קיבלתי מחילה על חטא העגל, אני עושה בדיוק מה שהקב"ה ציוה.
יוצא, שהחשיבה שלהם היתה, שאם בונים משכן, הוא חייב להיות כולו בקדושה ובטהרה, אם כולו צריך להיות בקדושה ובטהרה, אמרו הנשיאים - אם ככה, אין לך מה לקחת מעם ישראל.
לאחר היסוד הזה, נוכל להבין בס"ד דבר נפלא:
חז"ל במדרש שמופיע בילקוט שמעוני {שמואל ב, אות קמ"ה} אומרים חז"ל – אמר הקב"ה לדוד המלך, אני רוצה לגלות לך, מה הסיבה, שאני לא אקח מהדברים שלך, כדי לעשות את המקדש.
כתוב בספר דברי הימים א' {כב, ח} וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי
אומר המדרש - האתה תבנה לי בית וכתיב לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת כיון ששמע דוד כך נתיירא אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. א"ר יהודה בר' אלעאי אמר לו הקב"ה דוד אל תירא חייך כי הם לפני כצבי וכאיל, לכך נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר על הארץ תשפכנו כמים. ד"א חייך הם לפני כקרבנות דכתיב כי דמים רבים שפכת לפני ואין לפני אלא קרבן שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה'. אמר לו ואם כן למה איני בונה אותו, אמר לו הקב"ה שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב, אמרו לו והרי יפה. א"ל הקב"ה גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין שכן כתיב {איכה ב, ד} בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ. אמר לו הקב"ה חייך הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו לשמך אני כותבו, שנאמר {תהלים ל, א} מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.
יוצא, שדוד המלך, אם היה בונה את בית המקדש, אז היה נשאר לעולם.
אומרים חז"ל - משה רבינו בנה את המשכן, והמשכן נשאר קיים לנצח.
כותב האור החיים הקדוש {חומש דברים}- {ד, כו} וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם. אמר משה רבינו, אם אני הייתי נכנס לארץ ישראל, הייתי בונה את המקדש... אם הייתי בונה את המקדש, הוא היה נשאר קיים לנצח... אם היה נשאר קיים לנצח, עם ישראל היה מתכלה, כשהקב"ה היה שופך את זעמו, במקום על בית המקדש, על עם ישראל.
בִּי לְמַעַנְכֶם - כדי שאתם תישארו לנצח, לכן הקב"ה לא נותן לי להיכנס לארץ ישראל.
יוצא שמעשה דוד ומעשה משה, אומרת הגמרא {מסכת סוטה ט'} - קיים לעד ולנצח נצחים.
{תהילים עט, א} מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים.
אומר רש"י {מסכת קידושין לא, ב} - מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך וגו' קינה לאסף מיבעי ליה ודרש כך שאמר אסף שירה על שכילה הקב''ה חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון (איכה ד).
למדנו מכאן, שמעשה דוד ומעשה משה, קיימים לנצח.
אם כך, נוכל להבין טוב מאוד...
המשכן שקיים לנצח, שנכנס במחילות מתחת לבית המקדש, עשה אותו משה רבינו, לכן הוא קיים לנצח.
האומנים שעשו אותו, היו צדיקים וחסידים, שבעם ישראל.
האיש שעמד בראש הבנין היה בצלאל,שהיה בנו של חור... הוא לא ידע שום דבר... וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת.
אומר הרמב"ן - אין דבר כזה, הוא פלא, אדם שלא יודע שום דבר, לא במלאכת אומנים, לא במלאכת בנייה, ילד בן 12 שמלמדים אותו לעשות הכל פתאום, למה?
כדי שתדע, שהכל, הוא של הקב"ה! אין לך שום כוחות משלך!
אם אין לך שום כוחות משלך, אז ממילא תבין, שלא תייחס לעצמך שום דבר.
הבית הראשון, בנה אותו שלמה המלך...
אומר הקהלת יעקב - שלמה המלך, הוא תחילת הפנים של משה רבינו, אבל צירפו לזה גם עֹרף, מה היה העֹרף?
חירם.
מה חירם מבחינת העֹרף?
חירם היה המלך בצור... הוא היה עוד חבר של יהודה, חבר של דוד וחבר של שלמה... כמה שנים הוא מלך?
עפ"י החשבון שעשינו, הוא חי בערך, אומרים חז"ל, בין 1100 ל- 1200 שנה.
אומר המדרש בילקוט שמעוני {ספר יחזקאל} – אמר חירם"תגידו, אני לא אלהים?! כמה מלכים, ממלכי בית דוד, כבר קברתי? כמה מלכים, ממלכי יהודה, כבר קברתי? כמה כוהנים גדולים, כבר קברתי? ועדין אני חי, אז אני לא אלהים?!"
עלה חירם, וחז"ל מביאים בספר יחזקאל, שהוא בנה כיסא על הים, ועליו עשה שבע חופות ואמר"אלוהים יושב על הים, גם אני יושב על הים. הוא יש לו שבעה רקיעים, גם לי יש שבעה רקיעים"... החשיב את עצמו לאלוהָ.
אמר הקב"ה – ככה?!
נתתי לך אריכות ימים... היית חבר של יהודה... עזרת לדוד... ביקש שלמה המלך טובה לעזור לו – עזרת... מזה שבנית את בית המקדש ושילמתי לך שכר, של אריכות ימים ושנים, אתה הולך ומתגאה עליי?!
אומר המדרש בילקוט שמעוני – אמר הקב"ה, למה היה חירם דומה?
לעבד שעשה לבושו, לבוש לאדוניו – עשה לאדון שלו חליפה.
כל זמן שהיה הלבוש על אדונו, היה העבד רואה את הבגד על אדונו ואומר"אתה רואה, זה שלי!"
כל זמן שחירם היה מסתובב ורואה את בית המקדש, היה אומר"אתם רואים את בית המקדש הזה?! זה שלמה בנה, אבל אני שלחתי לו את העצים, זה הכל שלי".
אמר לו הקב"ה- ככה?! זה שנתתי לך אריכות ימים ושנים, אתה אומר שהבית הוא שלך?!
אמר הקב"ה – הריני מחריב את ביתי, כדי שחירם לא יתגאה.
יוצא שסיבבה ההשגחה העליונה, שחירם יהיה לו חלק בבית המקדש, כדי שהקב"ה יוכל להחריבו...
כי אם שלמה המלך לא היה מבקש מחירם לעשות, והיה לוקח את הכסף של דוד המלך שהוא שם בצד... אז מהכסף של דוד המלך היה נבנה, אי אפשר היה להחריב את בית המקדש... וממילא, כל הכעס של הקב"ה, היה יוצא על עם ישראל... וממילא, בית המקדש היה קיים, אבל עם ישראל לא היה חי.
באה התורה ואומרת לנו, שהבית הראשון והשני – הראשון נבנה ע"י חירם...והחריב אותו.
השני נבנה ע"י כורש, הוא נתן את הכסף והאומנים היו מצור ומצידון... לא נשאר קיים, אפילו ארון העדות כבר לא היה בו.
הבית השלישי שיבנה הקב"ה, כבר לא יהיה לנו יד בזה בכלל, הוא ירד משמים,מלמעלה, כי זה בית מקדש נצחי, שלא יחזיקו בו אויבים... אף אחד לא יכל להגיד על הכסף שלו היום, שהוא כסף כשר.
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ב"ב קס"ה, א} – אמר רב יהודה אמר רב רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע בלשון הרע סלקא דעתך אלא אבק לשון הרע.
גזל לא חייב להיות שוד מזוין... גזל יכל להיות, שאתה פשוט לוקח דבר שלא שייך לך... נכנסת לרכבת... באת לכרטיסן לקנות כרטיסים...
"איזה גילאים הילדים שלך?"
"יש לי משנתיים עד גיל שתים-עשרה.
"איך עד שתים עשרה?! הילד שלך עם זקן עד הרצפה!" J
מגזלות, אי אפשר לבנות את בית המקדש...אמר הקב"ה, מלמעלה אני יוריד אותו, כי הוא קיים לנצח. אי אפשר לבנות אותו, ולכן צריך להביא את הכל מלמעלה שלם, כדי שיהיה נצחי.
אנחנו עוסקים בפרשיות שעוסקות במשכן... יהי רצון שבזכות זה נזכה בקרוב ממש, לבנין הבית השלישי במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.