בס"ד
פרשת ויקהל-פקודי – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויקהל-פקודי שנת תשע"ה. מסיימים בס"ד, את חומש הגאולה, ולמפטיר נקרא בע"ה, בשבת זו, את הפרשה השלישית מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים במהלך חודש אדר – פרשת פרה.
בע"ה, ננסה לחבר בין פרשת ויקהל-פקודי, לבין פרשת פרה... בנושא אחד, הקשור לכפרת חטא העגל.
לפני שניכנס לעומקם של דברים, נביא רק את דברי המשנה ברורה {סימן תפר"ה} – השלישית היא פרשת פרה, והיא בשבת שקודם פרשת החודש, שכן היתה שריפתה במדבר סמוך לניסן, כדי להזות בה את ישראל בעפר החטאת, מיד אחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו לעשות הפסח בזמנו. לכך אנחנו קוראים פרשה זו, להתפלל לפניו יתברך שמו, שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה.
לפי המשנה ברורה, עיקר המטרה של קריאת פרשת פרה... כידוע לכולם, שיש הסוברים שקריאתה מדאורייתא... כדי לבקש מאת ה' יתברך, שיערה עלינו רוח טהרה ממרומים, ונזכה סוף סוף, לאפר פרה שיטהר אותנו, ויכין אותנו לאכילת קרבן פסח, ולבנין בית הבחירה שיבנה במהרה בימינו .
אנחנו היום היינו רוצים לעסוק בפרשת שבוע, ובהפטרה של פרשת פרה, ולחבר ביניהם:
פרשת השבוע מתחילה, בפרשת ויקהל, כאשר משה רבינו מקהיל את עם ישראל, למחרת יום הכיפורים, כפי שרש"י מביא.
משה רבינו יורד מההר עם הלוחות השניות... הוא מביא לעם ישראל את הבשורה, על כפרת חטא העגל... ולמחרת נאמר בתורה {א} וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם.
דורשים חז"ל במדרש {תורה שלמה, פרשת ויקהל, אות ד} - ויקהל משה...ויאמר אליהם אלה הדברים. זה שאמר הכתוב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. אשריהם הצדיקים שיודעים לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך אמר משה רבנו ע"ה ויקהל:
תבוא "ועשו לי מקדש" - ותכפר על מעשה העגל שנאמר בו "קום עשה לנו אלוהים".
ותבוא קהילת משה רבנו, שנאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" - ותכפר על קהילת אהרון, דכתיב "ויקהל העם על אהרון".
תבוא אמירת משה רבנו, שנאמר "ויאמר אליהם (משה)" - ויכפר על אמירת אהרון שנאמר "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים".
תבוא אמירת "זה הדבר" - ותכפר על אמירת "כי זה משה האיש".
תבוא "אלה הדברים" - ותכפר על אמירת "אלה אלוהיך ישראל".
תבוא נתינת זהב התנופה - ותכפר על נתינת זהב העגל.
ועליו אמר דוד ע"ה הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם.
פירוש הדבר, חז"ל מחפשים בקהילה שאסף משה רבינו את עם ישראל, ובציווים שהוא ציוה אותם, כיצד זה מכפר על חטא העגל.
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה נא, אות ח} - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל הִכְעַסְתֶּם אוֹתִי בְּאֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, עַכְשָׁיו שֶׁעֲשִׂיתֶם הַמִּשְׁכָּן בְּאֵלֶּה אֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.
נביא עוד קטע במדרש {שמות רבה, פרשה מח, אות ה} - מַה כְּתִיב בְּאוֹתָהּ קַלְקָלָה: (שמות לב, ב): פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, וּמַה הֵבִיאוּ נְזָמִים, וּכְשֶׁעָשׂוּ הַמִּשְׁכָּן עָשׂוּ אוֹתוֹ נְדָבָה, וּמַה כְּתִיב: (שמות לה, כב): כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם טַבַּעַת וְכוּמָז, בִּנְזָמִים חָטְאוּ וּבִנְזָמִים נִתְרַצֶּה לָהֶם...
אם נסכם את דברי המדרשים שהבאנו – חז"ל מלמדים אותנו, שעשיית המשכן נועדה לכפר על חטא העגל, כאשר מילים או מעשים שעם ישראל עשו, נועדו לכפר על חטא העגל...
בע"ה למפטיר, נקרא פסוקים מפרשת חֹקת – פרשת פרה אדומה, גם שם דורשים חז"ל, את מעשה פרה אדומה, שבאה לכפר על חטא העגל... איפה זה מופיע?
זה מופיע בדברי רש"י, שמביא את דרשת ר' משה הדרשן...
אומר רש"י {במדבר יט, ב} - ויקחו אליך. לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר: אדמה תמימה. שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה: ויקחו אליך. משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם: פרה אדמה. משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: אדמה. על שם (ישעיה א, יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום: תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: לא עלה עליה על. כשם שפרקו מעליהם עול שמים: אל אלעזר הכהן. כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור" ושרף את הפרה. כשם שנשרף העגל: {ו} עץ ארז ואזוב ושני תולעת. שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכלם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו: למשמרת. כמו שפשע העגל שמור לדורות לפרענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי ופקדתי וגו' . וכשם שהעגל טמא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וגו', כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וגו'.
מביא רש"י, את דברי ר' משה הדרשן, שכל פרט במעשה פרה אדומה, בא לכפר על חטא העגל.
אם אלה הדברים, רק נוסיף עוד הערה אחת, מדברי הכלי יקר, בפרשת חֹקת:
אומר הכלי יקר – למה דוקא פרה אדומה, מכפרת מטומאת מת?
היות והקב"ה פטר אותנו, מעונש המיתה במעמד הר סיני...
כמו שדורשים חז"ל במדרש{שמות רבה, פרשה לב, אות א} - וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב, טז): וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, מַהוּ חָרוּת, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֵרוּת מִן גָּלֻיּוֹת, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן צִוִּיתִיו מִצְוָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיְקַיְמֶנָּה וְהִשְׁוֵיתִיו לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין וּמְקַיְּימִין תרי"ג מִצְווֹת חוּץ מִן הַכְּלָלִים וּמִן הַפְּרָטִים וּמִן הַדִּקְדּוּקִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיוּ הֵן חַיִּין וְקַיָּמִין לְעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כא, יט): וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, שֶׁנָּחֲלוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים לְעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ (שמות לב, ח): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, בָּא מוֹת עֲלֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁיטָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הֲלַכְתֶּם שֶׁלֹא עָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת וּבְתֵשַׁע שָׁעוֹת נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה, אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן. מַהוּ (תהלים פב, ז): וּכְאַחַד הַשָֹּׂרִים תִּפֹּלוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אוֹ כְּאָדָם אוֹ כְּחַוָּה.
אומר הכלי יקר – כשהקב"ה פטר אותנו ממוות, לא הכוונה שמכל מוות ... אלא המוות שהוא פטר אותנו, זה מוות ממלאך המוות... אבל מוות ממיתת נשיקה, הקב"ה לא התכוון לפטור אותנו ממנו במעמד הר סיני, כי הוא איננו מטמא. המוות שמטמא, הוא רק מוות שמגיע באמצעות מלאך המוות.
היות וכשעשינו את העגל, חזר המוות באמצעות מלאך המוות... אם חזר המוות הזה, לכן תבוא פרה אדומה, "ותקנח" את ענין הטומאה, שבא כתוצאה ממלאך המוות.
אלו הדברים שכותב הכלי יקר בפרשת חֹקת.
הערה נוספת שאנחנו רוצים להיכנס אליה, זה כמה שאלות שמביא הבית הלוי, בפרשת כי-תשא, לגבי חטא העגל, וממנו בע"ה נתחיל, עד שנגיע להסבר החיבור שאנחנו רוצים לעסוק בו היום... שעיקרו בנוי על נושא הכרובים שהיו במשכן, ולאחר מכן בבית המקדש... ומהם להגיע לאיזה שהיא הבנה, בכל הענין של המשכן שבא לכפר על חטא העגל.
הבית הלוי {פרשת כי-תשא} שואל שאלה מאוד מעניינת, שקשורה לפרשת השבוע:
בפרשת פקודי, ח"י פעמים מופיע - וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה...
שואל הבית הלוי – למה חוזרים על כך, כל כך הרבה פעמים?
תכתוב בסוף, לאחר שגמרת את כל הכלים, תאמר וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה!
למה התורה מציינת, אחרי כל כלי וכלי - וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה?
שאלה נוספת שהוא שואל:
אומרים חז"ל במדרש {שמות רבה פרשה מא, אות א} - אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נָאֶה הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמַר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁמָּא נָאֶה הָיָה לָהֶם לוֹמַר (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֶתְמָהָא...
שואל הבית הלוי – כל השאלה ששואל המדרש, זה האם זה לא נאה?!
אנשים שאמרו לפני ארבעים יום "נעשה ונשמע", פתאום רוקדים מסביב לעגל, ואומרים אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל... אומר כאן המדרש שזה רק "לא נאה"?! הרי מדובר כאן בטוב ורע... מדובר כאן בשתי מושגים, בפסגה רוחנית עצומה, שזה "נעשה ונשמע"... ואתה מדבר על מפלה עצומה של עם ישראל, שרוקד מסביב לעגל ואומר אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל...
אז כל השיקול ביניהם זה "נאה ולא נאה "?!
דרשנו מקודם, את דברי חז"ל במדרש - יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל...
בירושלמי {מסכת שקלים} כתוב נוסח קצת אחר – תנא רבי יוסי ברבי חנינא "'ועשית כפֹּרת זהב טהור', יבוא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל.
שואל בית הלוי – מה יש בזהב הכפורת יותר, מאשר בזהב אחר? למה דוקא זהב הכפורת הוא המכפר?
אם ניתן להוסיף על דבריו... דורשים חז"ל במדרש {שמות רבה פרשה נ, אות ד} - וְלָמָּה נִקְרָא כַּפֹּרֶת, שֶׁהָיָה מְכַפֵּר לְיִשְׂרָאֵל.
שואל העץ יוסף במקום – למה הכפורת מכפרת יותר מכל המשכן?
הרי המשכן כולו, כמו שדורשים חז"ל - אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת... למה נקרא שמו מִשְׁכַּן הָעֵדֻת?
עדות לכל באי עולם, שהקב"ה מחל על חטא העגל, ומשרה שכינתו בישראל...
אז מה יש בכפורת, שבה הקב"ה מסמל יותר מכל, את ענין הכפרה על עוון חטא העגל?
אומר העץ יוסף – רצה לומר, שכפורת זו מכפרת על העגל, לפי שכולה של זהב. אעפ"י שהיו שאר הכלים גם מזהב, מכל מקום לא היה כולו זהב, אלא הכפורת...
לכאורה, מיד כל אחד שקורא את דברי העץ יוסף, שואל את עצמו – למה הוא מתייחס דוקא לכפורת, גם המנורה היתה כולה זהב?
בכל אופן, אלה הדברים שאומר לנו העץ יוסף... אנחנו רוצים להבין מה מונח כאן...
שאלה נוספת שנשאל במקבץ הזה, לפני שניכנס לעומק הדברים, זו שאלה שמופיעה בדברי חז"ל במדרש {תנחומא, פרשת חֹקת, אות ח} - אָמַר רַבִּי אִיבּוֹ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.
שואל הבית הלוי שאלה עצומה :
דבר ראשון, מצות פרה אדומה לא ניתנה לעם ישראל, לאחר חטא העגל... מצות פרה אדומה ניתנה לעם ישראל במרה.
אומרים חז"ל - ארבע מצוות ניתנו במרה, מלבד שבע מצוות בני-נח – שבת, כיבוד אב ואם, דינים ופרה אדומה.
יוצא שמצות פרה אדומה ניתנה עוד לפני מעמד הר סיני... מה הקשר שיש בינה לבין חטא העגל?
חטא העגל נעשה ארבעים יום, לאחר מעמד הר סיני... אז איך אתה אומר תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה?!
אז אם פרשת פרה אדומה היתה ניתנת להם, לאחר מעשה העגל ... אז בסדר, מובנים דברי המדרש ...
אבל היות וזה ניתן להם במרה, עוד לפני מעמד הר סיני בכלל, אז איך אתה יכל לומר תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה?!
שאלה נוספת שמביא הבית הלוי במקום :
אומרים חז"ל במדרש {במדבר רבה פרשה יט, אות ג} - אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי (קהלת ז, כג): אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.
אומר הבית הלוי – אני לא מבין... שלמה המלך אומר, שאת כל התורה הוא חקר, ויש לו הסבר להכל... הוא הגיע לפרה אדומה, ואז הוא אמר אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי ...
אומר שלמה המלך – תדע לך, היות וראיתי שאין לי טעם לפרה אדומה, אז עכשיו אני לא מבין את טעמי המצוות, כי אם חסר לי הסבר לפרשת פרה אדומה, אז חסר לי הסבר לכל התרי"ג מצוות ...
כי אמרנו הרי, שכולם קשורים בחטיבה אחת, ואם שלמה המלך לא מבין את ענין פרה אדומה, אז חסר לו הסבר של כל התרי"ג מצוות.
מדוע כשחסר לשלמה המלך טעם, לקיום מצות פרה אדומה, חסר לו לגמרי הסבר על כל התרי"ג מצוות?
שאלתו של הבית הלוי.
בע"ה בסוף השיעור נראה את דבריו הנפלאים, אבל נפתח קודם כל בהסבר של נקודה אחת בפרשה, וממנה בע"ה, נוכל להתחיל להבין מה מונח בכפרת הכפורת על עוון העגל, יותר ממה שיש בשולחן ובמנורה...
כדי להסביר את הדברים בס"ד, בואו נתחיל בפסוקים בפרשת תרומה:
בפרשת תרומה, מצוה הקב"ה את משה רבינו לעשות ארון... ולאחר מכן כפורת...
אומרת התורה {כה, יז} וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּֽהּ: {יח} וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּֽרֶת: {יט} וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָֽיו: {כ} וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל-אָחִיו אֶל-הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִֽים: {כא} וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל-הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶֽיךָ: {כב} וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל.
זה הציווי על עשיית הכפורת, ועליהם הכרובים.
נעמוד קודם על דברי רש"י:
אומר רש"י – לא מובן, מצד אחד כתוב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּֽרֶת, אז בשביל מה אתה צריך לומר לי אח"כ וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה?!
הרי כתוב מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּֽרֶת!
אלא אם זה היה נישאר ככה, הייתי אומר, שעושים שנים מכל אחד, כי נאמר {יח} וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּֽרֶת, לכן הייתי יכל לחשוב, שאפשר לעשות אותם שנים ...
לכן אומר רש"י - ועשה כרוב אחד מקצה. שלא תאמר שנים כרובים לכל קצה וקצה, לכך הצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה.
הערה נוספת שאנחנו רוצים להתייחס אליה :
אומר רש"י - מקשה תעשה אתם. שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשיתם כמעשה צורפים, שקורין שולדי''ץ [מלחמים] אלא הטל זהב הרבה בתחלת עשית הכפרת והכה בפטיש ובקרנס באמצע, וראשין בולטין למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו.
מן הכפרת. עצמה תעשו את הכרובים. זהו פרושו של מקשה תעשה אותם, שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרת.
אומר כאן רש"י, שלוקחים גוש של זהב ומכים עליו... ובאמצעות ההכאה, בונים את הכרובים שנעשים כיחידה אחת מחוברת, אל הכפורת עצמה.
התרגום יונתן בן עוזיאל, אומר – שכדי לעשות את המעשה הזה, היה צריך בצלאל לעשות מעשה נבואה, כדי לדעת איך לעשות את הכרובים הללו.
כמו שמשה רבינו התקשה בעשיית המנורה, היה בצלאל נזקק לרוח נבואה, כדי לבנות את הכרובים הללו.
ההערה הנוספת הקשורה לענין:
שואל רבינו בחיי – כותבת התורה פעם אחת לעשות שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב, ולאחר מכן בהמשך, כותבת התורה, שיש שני כרובים זהב, שנאמר {כה, כב} וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים... מה החילוק בין זה לזה?
במקום שכתוב שְׁנֵי, הכוונה שהם צריכים להיות שווים... דיברנו על כך שיעור שלם, שבמקום שלא צריך את המספר, התורה באה ודורשת שוויון – שווים במראה, שווים בקמה ושווים בדמים.
ואם כתוב כאן וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים – סימן שהם צריכים להיות שווים.
אבל בהתחלה כתוב, שצריך לעשות שני כרובים, סימן שהם לא שווים?
אומר רבינו בחיי כאן – בגודל הם שווים, אך בצורה הם לא שווים.
בגודלם הם שווים, לכן נאמר שְׁנֵי... בצורה שלהם הם לא שווים...
למאן שאמר שזה אישה, אז הם לא שווים בצורה... ולמאן דאמר שהם פני תינוקות, אומרת הגמרא {מסכת סוכה ה. מסכת חגיגה יג} – אחד בצורה של אדם מבוגר, ואחר בצורת תינוק.
יוצא עפ"י דברי הגמרא, שבחזותם הם נראים שונים. לכן אומרת התורה שְׁנֵי... לומר לך, שיש שוויון בגודלם, אך בחזותם הם שונים.
אם אלה הדברים בס"ד, נעבור להערה נוספת:
מעבר לשני הכרובים שעשה בצלאל ... אבל בלשון רבותינו האחרונים, הם נקראים בשם "כרובי משה", ישנם שנים נוספים, שעשה שלמה בבית המקדש.
אומר הנביא {מלכים א'. ו, כג} - וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ – הלך שלמה המלך, ועשה שני כרובים נוספים, שהיו מצופים זהב, והיו מחוברים לארץ, ולא היו מחוברים אל הכפורת .
כל אח שואל את עצמו – איך יכל שלמה המלך, לבוא ולעשות שני כרובים נוספים?
זאת שאלת הריב"א מבעלי התוספות - איך יכל שלמה המלך, לעשות שני כרובים נוספים? וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב... שני כרובים ולא ארבע!
בא החזקוני, ואומר מדעתו – מן הכפורת צריך לעשות שני כרובים, אבל מחוץ לכפורת, אם אתה רוצה – תוסיף.
מה שהתורה מצוה לעשות שני כרובים, זה רק בתנאי שזה מחובר ביחידה אחת אל הכפורת... אבל אם אתה רוצה להוסיף, כמו שעשה שלמה המלך, שלא היו מחוברים אל הכפורת, אלא עמדו על הרצפה, אז אין בכלל בעיה.
החיד"א {חומת אנך} מביא את דברי וידאל צרפתי, וכותב את השאלה הבאה – קשה, איך עשה שלמה המלך ע"ה, שני כרובים אחרים, עצי שמן מונחים על הקרקע, זה בצד זה?
ויש לומר, שהכל נעשה בנבואה, שנאמר {דברי הימים א'. כח, יט} הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית .
ואם כל זה, קשה – והלא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לדורות, אלא רק לשעה?
ונמצא באגדת שמואל, הקב"ה מסר מגילת בית המקדש למשה, בעמידה שעמד בהר סיני, שנאמר {שמות לד, ב} ואתה פה עמוד עמדי, ומסרה ליהושע. ואם כן, משה רבינו ציוה כן, וזה ירמוז כפל וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, משמע, שישנם כרובים נוספים, שהם לא מקצה מזה ומקצה מזה, וזה עומד מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, ששם הקב"ה ידבר איתך.
פירוש הדבר – כי יש שני כרובים נוספים, שלא מונחים על הכפורת, ששם הקב"ה לא ידבר איתו.
מכאן אומר ר' וידאל הצרפתי – משמע, שהיו ארבע כרובים... כבר כאן בציווי בפרשת תרומה, משמע שיהיו בעתיד ארבעה כרובים, רק הקב"ה יוועד איתו מבין שני הכרובים, אשר נמצאים על הכפורת.
עד כאן דבריו של החיד"א, שמביא את דבריו של ר' וידאל הצרפתי.
במדרש הגדול, מביא המדרש ששלמה המלך לא רק שעשה עוד שני כרובים, אלא עשה גם עשר מנורות, עשר שולחנות ועשרה כיורים .
שלמה המלך הוסיף על דברים, שלא היו מצווים עליהם.
אומר המדרש הגדול – משה עשה שולחן אחד, ושלמה עשה עשר שולחנות ... ממשיך המדרש בהרחבה גדולה... ושואל איך יכל שלמה לעשות את זה?
היתכן לומר? הלא כתוב בתורה "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", אלא כך היתה מסורת מפי משה, כשיבנו את בית אבנים, יהיה בו עשר שולחנות, עשר מנורות, עשרה כיורים. הכל בכתב מיד מאת ה'.
בא הרד"ק {מלכים א'. ח, ו} ואומר - ואין לנו לשאול למה עשה שלמה כרובים אחרים ולא כתבנית הראשונים, כאשר אין לנו לשאול למה לא עשה ארון אחר ועשה מזבחות אחרים ומנורות ושולחנות וכלים אחרים, כי הכל עשה על פי הנבואה כמו שמסר לו דוד אביו, כמו שכתוב בד"ה, שאמר לו דוד הכל הכל בכתב מיד ה', עלי השכיל כל מלאכת התבנית.
בא האור-החיים הקדוש, בפרשת תרומה, ואומר שמוכח מהכתובים בפרשה, שצריך לעשות ארבע כרובים.
כותב האור-החיים הקדוש - עוד מצינו (מ''א ו') שעשה שלמה ב' כרובים שניים נוספים על מה שעשה משה ונמצאו ד' כרובים אשר לא צוה ה' גם משונים שינוי גדול מכרובי משה.
ונראה כי הכתוב רמזם במה שאמר (פסוק י''ח) ועשית שנים כרובים וגו' משני קצות הכפורת ועשה כרוב אחד וגו' וכרוב אחד וגו' וקשה למה הוצרך לומר ב' פעמים המעשה ועשית ועשה. עוד קשה שכל הכתוב מיותר כי מאומדו מב' קצות הכפורת מובן הוא שכרוב אחד מקצה וגו'. עוד קשה למה אמר עוד על שני קצותיו. אכן רמז ה' למעשה ב' כרובים שיעשו בבית עולמים מלבד כרובים שיעשה משה, כנגד מה שיעשה לפי שעה אמר ועשית לנוכח כי הוא יעשה במשכן, וכנגד כרובי בית עולמים שרמז בתחלת דבריו אמר ועשה לא דבר אליו לנוכח אלא כמצוה על עשיה אחרת לזמן אחר שמלבד ב' כרובים הנזכרים שהם מקצות הכפורת עוד יעשו מעשה אחר כרוב אחד מקצה מזה ואלו הם בפני עצמן כמו שכן עשאם שלמה שהיו רגליהם נוגעים בארץ ולא בקצה הכפורת, ופירוש מקצה במקום שכלה קצתו, ואולי שנתכוון בתיבת מזה לומר מלבד זה וחוזר אל הכרוב שהזכיר. ואחר כך חזר להתנות הכתוב ואמר כנגד כרובים שיעשה משה אמר מן הכפורת פירוש מגופו של כפורת תעשו את הכרובים שזכרתי בתחילת דברי שנים כרובים, וכדי שלא תטעה שחוזר אל הכרובים השניים לזה הזכיר פעם ב' תעשו שלא היה צריך לומר שכבר אמר ועשה אלא לומר כי אינו מדבר במעשה של כרובי המקדש אלא במעשה משה הוא מדבר ולזה אמר לנוכח תעשו, ועוד העיר ה' להבינך כן במה שאמר את הכרובים שלא היה צריך להזכירם כיון שבהם הוא עוסק ולא היה לו לומר אלא תעשם או תעשה אותם ומאומרו תעשו את הכרובים גילה שאינו מדבר במה שלפניו אלא במה שלפני פניו כמו שפירשנו. ואומרו על שני קצותיו פירוש צריך שיעמדו על קצה הכפורת שלא תאמר הן אמת שיהיו מגופו של כפורת אבל אפשר שירדד להם רגליהם ויעמידם בארץ ולא על כפורת הארון, לזה אמר על שני קצותיו פירוש שיהיה העמדתם על קצות הכפורת ממש מה שלא התנה כן בב' של בית עולמים.
נמצא, אומר לנו האור-החיים הקדוש, שכאן בפסוק עצמו נרמז, שמלבד הכרובים שמשה רבינו נצטווה עליהם, עושים עוד שני כרובים נוספים, שעשה אותם שלמה המלך.
אם אלה הדברים בס"ד, אנחנו רוצים להיכנס לנדבך נוסף:
הגמרא {מסכת ב"ב צט, א} דנה, איך הכרובים האלה היו עומדים - כיצד הן עומדין רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם לבית ולמ''ד פניהם איש אל אחיו הא כתיב {דברי הימים ב ג-יג} ופניהם לבית לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ולמ''ד ופניהם לבית הא כתיב {שמות כה-כ} ופניהם איש אל אחיו דמצדדי אצדודי הם היו מוטים קצת אל הצד דתניא אונקלוס הגר אמר כרובים {דברי הימים ב ג-י} מעשה צעצועים הן ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו.
בא הרשב"ם ואומר דבר חידוש – כל ארבעת הכרובים ביחד, בשעה שהיו עושים רצונו של מקום, גם הכרובים שעשה משה, וגם הכרובים שעשה שלמה, היו מסתכלים איש אל אחיו. בשעה שאין עושים רצונו של מקום, כל ארבעת הכרובים היו מסתובבים אל הבית.
יש חולקים על דברי הרשב"ם, ואומרים תשובה אחרת.
התשובה האחרת מופיעה ברד"ק...
התשובה שרוצים לומר החולקים, שהכרובים שעשה משה, היו פניהם איש אל אחיו, והכרובים שעשה שלמה, היו פניהם אל הבית.
זאת אומרת, ששלמה מלכתחילה, לא עשה את הכרובים שלו, שפניהם איש אל אחיו... הוא יצר את הכרובים שלו, שעמדו על הארץ, לכתחילה פניהם היו אל הבית... למה?
אומר המהרש"א – יש בזה רמז...
כי הכרובים שעשה משה רבינו, היו במשכן, והמשכן היה נצחי... לא היה בו בלאי והוא נישאר לנצח.
וידוע לכולם, שאותו ארון שעשה בצלאל, לבסוף לא נפל ביד אויבים... איפה הוא היה?
בא יאשיהו המלך, וטמן אותו בתוך קרקע המקדש...
לכן הוא אומר – במצב הזה, שבנה משה את הכרובים, זה בא לומר, שכל הזמן הקב"ה ישמור עלינו – כל הזמן פננו אל הקב"ה.
אבל המקדש שבנה אותו שלמה המלך, הוא ידע מלכתחילה, שעתידים האויבים להיכנס בו, כי הרי הסיבה שלא נתן הקב"ה רשות לדוד המלך, לבנות את בית המקדש, היתה, כי אם דוד היה בונה את בית המקדש, לא היה אפשר לפגוע בו... כי כל מעשה דוד וכל מעשה משה רבינו, לא אחזה בו יד אויבים...
אם ככה, אז איך היה הקב"ה מכלה את זעמו על עצים ואבנים?! לא היתה אפשרות כזאת...
אלא מה?
הקב"ה נתן רשות ביד שלמה המלך לבנות את בית המקדש... בנו אותו גם אומנים מצור ומצידון, שזה לשל עצמו הוריד מקדושת המקום, כמו שמביא הספורנו, בתחילת פרשת פקודי... ולכן אחזו בו יד אויבים.
ידע שלמה המלך, שהמקדש לא יחזיק לנצח, שיכנסו בו אויבים... אם ככה, מה הוא עשה?
העמיד ישר את הכרובים, שפניהם אל הבית... לומר, שזה לא יהיה כל הזמן בבחינת "פניהם איש אל אחיו", כמו שנעשה בכרובים שעשה משה רבינו, אלא, הקב"ה יסיר בסוף את השגחתו מאיתנו, ונצא לגלות.
אלה הדברים שאומר המהרש"א.
יוצא, שגם המהרש"א סובר, שיש חילוק בין הכרובים שעשה משה, לבין הכרובים שעשה שלמה.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל ללכת לשלב נוסף, שבנוי על דבריו של ר' חיים מוולוז'ין בספרו {נפש החיים שער א, פרק ח-ט}:
מסביר נפש החיים, מה ענין הכרובים שפניהם איש אל אחיו, ומה ענין הכרובים שעשה שלמה, שפניהם אל הבית...
כותב נפש החיים - כמ''ש פ' כיצד מברכין (לה, ב) ת''ר ואספת דגנך כו' לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך גו' יכול דברים ככתבן. ת''ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג ד''א דברי ר' ישמעאל רשב''י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עליה. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י אחרים כו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע''י עצמן שנאמר ואספת דגנך. ולכאורה תמוה דמוקי לקרא דואספת דגנך. כשאין עושין רצונו של מקום. והא לעיל מינה כתיב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה וגו' ולעבדו בכל לבבכם וגו'. ועלה קאמר ואספת דגנך. אבל הענין. כי ודאי שאין דעת ר' ישמעאל שיהא הרשות נתונה לאדם לפרוש ח''ו אף זמן מועט מעסק התורה. ולעסוק בפרנסה ויהי' בטל אותו העת מעסק התורה לגמרי ח''ו. אמנם רמזו ר''י בלשונו הק' הנהג בהן מנהג ד''א. ר''ל עמהן עם הדברי תורה. היינו שגם באותו העת ושעה מועטת שאתה עוסק בפרנסה כדי הצורך וההכרח לחיות נפש. עכ''פ ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בדברי תורה.
אומר לנו כאן נפש החיים, שגם ר' ישמעאל שמתיר לנו ללכת לעבוד... הראש שלך, לא צריך להיות עסוק בעסקים, הראש שלך גם בשעה הזאת, צריך להיות עסוק בתורה.
כל דבר שאתה עושה, אומר לנו כאן נפש החיים, שרובם של האנשים, יכולים להשתמש בדברי תורה, וגם לעסוק בפרנסה!
ממשיך הנפש החיים - וכן רבא אמר לתלמידיו ביומי ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי כיון שהיו ימי הקציר דיקא. שלא לבא לבית מדרשו. אבל ודאי שתלמידי רבא לא היו בטלים ח''ו לגמרי מעסק התורה גם בביתם באלו הימים. . ואמרו שם הרבה עשו כר''י ועלתה בידם. והרבה עשו כרש''בי ולא עלתה בידם. היינו רבים דוקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. ועל זה נאמר באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית''ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום. וכדעת ר' שמעון בר-יוחאי.
עד כאן הוא מבאר את דברי הגמרא.
וידוע שהכרובים. הא' רמז עליו ית''ש והשני על ישראל סגולתו. וכפי שיעור התקרבותם ודביקותם של ישראל אליו ית''ש. או להיפך ח''ו. היה ניכר הכל בענין עמידת הכרובים דרך נס ופלא. אם פניהם ישר יחזו אליו ית''ש. גם הכרובים עמדו אז פניהם איש אל אחיו. או אם הפכו פניהם מעט ומצדדי אצדודי. כן היה ניכר הענין תיכף בכרובים.
וכאן בקטע הבא, בא לחלק ר' חיים מוולוז'ין בין הכרובים שעשה משה לבין הכרובים שעשה שלמה :
והנה דור המדבר שזכו להיות מאוכלי שלחן גבוה לחם מן השמים דבר יום ביומו. ושמלתם לא בלתה מעליהם. ולא היו צריכים לשום עסק פרנסה בעולם כלל. לד''ה לא מקרו עושין רצונו של מקום אא''כ היו מסתכלין כלפי מעלה ביושר גמור ומשעבדין את לבם רק לתורה ועבודה ויראתו ית''ש יומם ולילה לא ימוש מפיהם דברים ככתבן ממש בלי נטות אל הצד כלל אף שעה קלה לעסק פרנסה. וכמאמרם ז''ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן. לכן העמידו אז את הכרובים לפי מה שהיו עושין רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו ממש. להראות כי ישר יחזו פנימו ית' פנים בפנים עם עם קדושו.
אומר לנו נפש החיים רעיון נפלא – דור המדבר, לא היו להם קשיי פרנסה ... "שמלתך לא בלתה..." ... מן בבוקר... בארה של מרים...
אז מה הם צריכים לעשות?!
כל הזמן הסתכלו על הקב"ה... זה הזמן של הכרובים, שעשה משה רבינו, ש"פניהם היו איש אל אחיו"...
מה עשה שלמה המלך?
כותב נפש החיים - אמנם בימי שלמה שהיו כלל המון ישראל צריכים ומוכרחים לנטות מעט אל הצד לעסק הפרנסה עכ''פ כדי חיי נפש. שזה עיקר אמיתת רצונו ית' לדעת ר' ישמעאל דסבר דלרבים טפי אריך למעבד הכי וכמ''ש באבות יפה ת''ת עם ד''א כו' וכל תורה שאין עמה מלאכה כו'. וכל מילי דאבות מילי דחסידות נינהו. רק שגם בעת עסקם בפרנסה יהא לבם נוהג בחכמה בהרהור ד''ת. לכן העמידו אז בתחלה את הכרובים לפי מה שיהיו עושין רצונו של מקום פניהם מצודדין מעט. ועם כל זה היו מעורים כמער איש ולויות בפנים של חיבה. להראות חיבתו ית' אצלינו. שזה עיקר רצונו יתברך.
יוצא שבתקופתו של שלמה המלך, רוב האנשים הלכו לעבוד... ואם ככה, הם לא היו כל הזמן במבט של "פניהם איש אל אחיו" ... אז איך היה המבט שלהם?
מלכתחילה מבטם היה כלפי חוץ, והיות וכך, בא שלמה המלך והעמיד אותם, פניהם אל הבית, אלא לא ממש אל הבית, אלא כפי שאומרת הגמרא - דמצדדי אצדודי הם היו מוטים קצת אל הצד, לומר לך – עם ישראל יצא לעבודה, ועם כל זה, הוא עדין נישאר מחובר לקב"ה.
עד כאן דברי נפש החיים, להסביר את הענין של כרובי משה וכרובי שלמה.
בא הספר באר יוסף, לר' יוסף מסלנט, ושואל שאלה עצומה – למה הכרובים של משה, זה מיקשה אחת מהכפורת, והכרובים של שלמה, לא היה להם שום קשר לכפורת?
שאלה נוספת הוא שואל – למה היה להם פני תינוקות?
אם אתה עושה פני תינוקות באחד, תעשה את השני, פני איש ואישה! למה שניהם אותו דבר?
אומר הבאר יוסף רעיון נפלא – בשעה שעם ישראל היו במדבר, וקיבלו הכל, גם לחם, גם מים... לא היו להם שום בעיות פרנסה... היו דבוקים בקב"ה באופן מוחלט! לכן עשו את הכרובים, במיקשה אחת, אל התורה הקדושה, כי היו מחוברים אל הקב"ה, במיקשה אחת.
אבל אחרי שיצאנו לעבודה... אחרי שהגיעו ימי שלמה המלך, וכל אחד יצא לפרנסתו, אז כבר לא היינו מחוברים לקב"ה, באופן מוחלט, למה?
כי הלכו לעבוד... אבל בכל אופן, היו פניהם אל הבית כדי להראות, כמו שאומר הנפש החיים, שאנחנו כבר לא דבוקים לקב"ה באופן מוחלט...
לכן אי אפשר לעשות את הכרובים האלה מחוברים אל הכפורת, אלא הם מונחים על הארץ, לומר לנו, שאנחנו מחוברים יותר לנושא "הארצי"...
אבל עם כל זה, עשה להם דמות תינוקות... למה?
לומר לך, שגם כשאתה הולך לעבוד, שלא תחשוב שאתה מייצר את הפרנסה שלך! אתה צריך להרגיש, שהפרנסה שלך באה, כמו שתינוק מחובר לאמו, כך אתה מחובר לקב"ה.
עד כאן הדברים שאומר הבאר יוסף.
אם אלה הדברים, היינו רוצים להיכנס לעומק הדברים שבהם פתחנו, ונוכל לסיים את הדברים, לאור מה שאמרנו עכשיו:
אומר המדרש לקח טוב, על הפסוק שבו מצוה הקב"ה לעשות כרובים, שואל המדרש שאלה עצומה :
איך הקב"ה מצוה לעשות כרובים, והרי נאמר בפרשת יתרו {כ, ד} לא תעשה לך פסל וכל תמונה?
איך מותר לעשות כרובים, או בצורה של איש ואישה, או בצורת דמות תינוק ואדם מבוגר?
והתורה אמרה וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב?!
אומר המדרש לקח טוב, תשובה נפלאה ... נאמר אותה בשפתינו :
אל תתפלא... למה?
שהוא הקב"ה שציוה לא לעשות לך, פסל וכל תמונה... לך לא, אבל לי כן, שנאמר וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים וגו'.
אומר המדרש – מה אתה מתפלא?! אותו הקב"ה שציוה, שמי שמחלל את השבת "מות יומת"... הוא הקב"ה שציוה, להקריב לפניו קרבנות בשבת.
אותו הקב"ה שאמר {ויקרא יח, ח} ערות אשת אביך לא תגלה, אותו הקב"ה אמר, שאם אחיך לא השאיר ילדים, יבוא היבם, וייבם את אותה אישה.
אותו הקב"ה שאמר, שאסור ללבוש שעטנז, אותו הקב"ה ציוה ללבוש ציצית.
כך מביא המדרש לקח טוב, וכך מביא גם החזקוני.
רבותי, השאלה ששואל המדרש, מתמקדת רק בנושא אחד – בכרובים שעשה שלמה.
איך יכל להיות, שהלך שלמה המלך, ועשה שני כרובים נוספים, מעבר לשני הכרובים הקיימים ... זה מה ששאלנו בהתחלה...
אמנם הוא גם עשה מנורות, הוא עשה שולחנות... עשה כיורים...
אבל אלו לאו של "בל תוסיף" ...
כשהולך שלמה המלך ועושה עוד שני פרצופים נוספים, זה כבר לאו מעשרת הדיברות, של " לא תעשה לך פסל וכל תמונה"
אתה מדבר כאן על עשייה של שתי דמויות, שחז"ל שואלים – איך אתה עושה דבר כזה....
אומרים חז"ל – לא תעשה לך פסל וכל תמונה ... אבל לי כן ... שנאמר וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב ...
בסדר... אבל איך שלמה, יכל היה ללכת, ולהוסיף עוד שני כרובים???
רבותי, אומרים חז"ל, ששלמה המלך קיבל את זה בנבואה... ואומר אור-החיים הקדוש, שלומדים את זה מפסוק "עשה" "ועשית" ... משמע, שצריך לעשות ארבע כרובים...
רבותי, אם אלה הדברים בס"ד, בואו נבין מה עושה המשכן, ומה עושה לנו הפרה אדומה:
אומרים חז"ל - יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל ... חטאו בעגל בנזמים, יביאו נזמים לכפרה...
אבל אומר הירושלמי {מסכת שקלים}, מה שהביא הבית הלוי - יבוא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל...
שאלנו – למה זהב הכפורת?
אומר המדרש רבה – לפי שהזהב מכפר על חטא העגל, ולכן נקרא כפורת, מלשון כפרה.
שואל העץ יוסף – למה דוקא הכפורת מכפרת?
כיון שכל הכפורת מזהב.
אמרנו – אז למה המנורה לא מכפרת, כי היא כולה מזהב??
הייתי רוצה להקדים הקדמה, לתשובה שמביא הבית הלוי, שמובאת בספר הכוזרי:
כותב הכוזרי, שעם ישראל היה רגיל למשה רבינו... עם ישראל, יש לו עמוד אש ועמוד ענן... משה רבינו אומר להם, שהוא עולה לשמים, להביא לוחות...
מה עושים הלוחות?
אומר הכוזרי - עצם זה שהיו להם את הלוחות... זה מעין מעמד הר סיני שהיה להם מול העיניים, אז הם היו יכולים "להדפיס" את העבודה שלהם, בדבר שנמצא להם מול העיניים בצורה מוחשית.
לכן אומר הכוזרי – מה שאמר עם ישראל לאהרון {לב, א} קום עשה לנו אלהים ... זה לא שהם חיפשו עבודה זרה במקום משה רבינו... אלא מה?
משה רבינו עלה להביא לוחות... אם הוא מביא לוחות, נוכל להדפיס את המחשבה שלנו באלוקות, בלוחות עצמן...
משה רבינו איננו?! ... הם ראו את מיטתו פורחת באוויר... "אז אין במה להדפיס את המחשבה" ... אז מה תעשה?
קום עשה לנו אלהים שנוכל "להדפיס " את המחשבה שלנו, בדבר המקשר ביננו לבין הבורא יתברך!
אומר הכוזרי – אעפ"י שמעשה העגל, הוא מעשה נורא ... אבל לכאורה, הוא מעשה שיש בו הגיון... כי כל זמן שהיה משה רבינו, הם היו מתבוננים בו, והוא היה הדמות המקשרת בינם לבין הבורא...
אבל כשמשה איננו, אין לוחות... משה רבינו לא חוזר יותר...אין מה שיקשר בינם לבין הבורא...
עד כאן דברי הכוזרי בקיצור נמרץ.
ראיתי פעם באחד הספרים, שכתב דבר יפה – משה רבינו אומר לקב"ה {לב, לב} וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ ... למה צריך למחות אותו?
אמר משה – ריבונו של עולם, אתה יודע למה נעשה העגל?
כיון שעם ישראל קשור אלי, והדפיסו את מחשבתם דרכי, כדי להיות עובדים אותך!
אמר משה – אם כל הקשר של עם ישראל אליך, זה דרכי, וזה הביא את העגל, אז תמחוק אותי!
אם כל הקירבה שלהם אליך מגיעה דרכי, אז מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ, כי בגללי הגיע המכשול הזה!
בא הבית הלוי, ואומר דבר נפלא :
מעשה העגל, הוא מעשה הגיוני, אבל בלי ציווי .
בני-אדם רצו דמות המקשרת בינם לבין הבורא... הגיון יש בזה, אבל אין בכך ציווי.
כשאתה עושה מעשה הגיוני בלי ציווי, יוצא מזה עגל!
מה התיקון של זה?
התיקון של זה, זה משכן... מה משכן?
המשכן, זה ציווי בלי הגיון! ... למה הכוונה?
השולחן, מונח עליו לחם הפנים... המזבח, מונחים עליו הקרבנות... יש דבר אחד שהוא לא הגיוני, בכל המשכן... מה?
ללכת ולעשות "פסל" כביכל, ולשים אותו בקדש הקדשים – דמות של איש ואישה בתוך קדש הקדשים???!
הרי אומרת התורה - {כ, ד} לא תעשה לך פסל וכל תמונה ...
שאול החזקוני – איך יכל להיות שעושים כרובים בתוכו??
אומרת התורה – לך אל תעשה, אבל לי תעשה!
שכן מצינו בשבת - מְחַֽלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת ... וציווה הקב"ה להקריב קרבנות ...
יוצא, שדוקא הכפורת שעליה נמצאים הכרובים, היא המכפרת על עוון העגל... למה???
כי עוון חטא העגל, היה מתוך מחשבה טובה, מתוך רצון טוב... אבל יצא העגל... מה הכפרה?
לך תעשה כרובים, שנראים מעשה לא הגיוני, אבל עם ציווי!
יבוא דבר לא הגיוני עם ציווי, ויכפר על דבר שהוא הגיוני ללא ציווי!
כשאתה עושה דבר לא הגיוני עם ציווי, יוצא משכן להשארת השכינה!
בשעה שאתה עושה מה שאמרתי לך לעשות, גם אם אתה לא מבין, זה הכפרה!
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא:
פרה אדומה, כל כולה זה בלי הגיון... אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי... מה זה בא לומר?
נאמר בתורה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה... לא נאמר זֹאת חֻקַּת הפרה...
אמרנו, שעל פרה אדומה הצטוו עם ישראל עוד במרה, עוד לפני שעם ישראל קיבל תורה... אז איך אתה אומר תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה?
אומר הבית הלוי רעיון נפלא – לא שתבוא הפרה האדומה ותקנח צואת בנה... אלא, אם תקיים את המצוה של פרה אדומה, שאין לה הסבר, בזה תכפר על מה שעשית בחטא העגל ... מה עשית בחטא העגל?!
עשית דבר הגיוני בלי ציווי?! מה יכפר על זה?
שתעשה פרה אדומה, שהיא דבר לא הגיוני עם ציווי ... אתה מביא פרה אדומה, שמטהרת את הטמאים, ומטמא את הטהורים... איזה מין הגיון זה?!
שאתה עושה מעשה לא הגיוני, אבל עם ציווי, בזה אתה מכפר על חטא העגל, שהיה מעשה עם הגיון בלי ציווי!
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין, שבשבת כזו... שבת ויקהל-פקודי, שמתחברת עם פרה אדומה, שניהם באים לכפר על חטא העגל, כי חטא העגל היה מעשה הגיוני בלי ציווי....
יבוא המשכן, יבואו הכרובים... כמו שאומר הירושלמי - - יבוא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל, כי כולו זהב... אבל גם המנורה כולה זהב?!
אבל במנורה אין אלמנט של עבודה זרה... אבל בכרובים, לכאורה יש לך את האלמנט הזה...
אומרים חז"ל – לא תעשה לך... לי, כן תעשה!
תעשה מה שאומרים לך, מבלי להפעיל את המחשבה שלך – זה התיקון לחטא העגל!
אם ככה, מתחבר לנו גם עשיית המשכן, ביחד עם הענין של פרה אדומה...
נבקש מהקב"ה, כמו שפתחנו בדברי המשנה ברורה, שיערה עלינו רוח טהרה ממרומים, ויטהרנו מכל טומאותינו, ויביא אותנו בקרוב ממש, לבנין הבית השלישי במהרה בימינו אמן ואמן!!!
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.