פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויחי שנת תשע"ה. היא הפרשה המסיימת בס"ד, את חומש בראשית. אומרת התורה - {כח} וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה כותב בעל הטורים במקום - ויחי. וירבו מאד ויחי יעקב. בגימטריא ראה ס' רבוא וזהו שנאמר בראותו ילדיו בראותו אותיות רבואות, ילדיו. עולה ס', לומר שראה ס' רבוא מילדיו ד''א וירבו מאד ויחי יעקב מלמד שראה ל' רבוא דלקמן קאמר במאד מאד והוא ס' רבוא והכא לא כתיב אלא חד מאד דהיינו החצי וכן כתיכ לקמן ו' לשונות והם פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד והכא לא כתיבי אלא תלתא ויפרו וירבו מאד ולהאי לישנא דרוש הכי כי בראותו ילדיו כ''י עולה ל' שראה ל' רבואות מילדיו. ד''א ויחי יעקב בארץ שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי י''ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי''ז שנה במצרים. ד''א ויחי יעקב בארץ מצרים י''ז שנה שהראשונים לא היו חיים שהרי אמר כי ארד אל בני אבל שאולה. אומר המדרש {מדרש הגדול } – מה פירוש הדבר וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה? וכי לא היו שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בלבד?!
אלא שהיו בשׂבע ובטובה ובשלום. כביכל, אלו הם שראה בהם חיים.
אבל, אומר המדרש, מה עם השנים שהיו לפני זה? {מז, ט}ימֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים
יוצא, שהשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, אלו היו שנים קשות של יעקב אבינו, ועליו הוא אומר את הפסוק {איוב ח, ז} וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד...
על השבע-עשרה שנה הטובים נאמר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד. אומר המדרש לקח טוב – וַיְחִי יַעֲקֹב. כתוב {קהלת ד, ו} טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ. טוב היה לאבינו יעקב, אלו שבע עשרה שנה במצרים, שנאמר {כח} וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שחיה אותם בנחת, והשבטים סביבותיו, ובני בניו פרים ורבים, ועיניו רואות ולבו שמח, אין שטן ואין פגע רע, ויוסף בנו מלך על הארץ, ומביא ונותן לתוך פיו, שנאמר {מז, יב} וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף. מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ. ממאה ושלושים שנה שלא היה אלא כולם בעמל, שנאמר {כז, מא}וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶֽת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַֽהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִֽי, וכתוב {מג} וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָֽנָה, וכתיב {לא, מ} הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי, וכתיב {לא, מב}... אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ...{לד, ל} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי...{לז, לד} וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים, כל אותם השנים היה עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, לכך נאמר {כח} וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אלו השבע עשרה, חיה בהם חיים טובים. בא הזוהר הקדוש, בפרשת השבוע ואומר – כל אותם השנים, שחי יעקב במצרים, היו עיקר חייו, ובאותם השנים חי יעקב אבינו, בלא צער, ובלא יצר הרע, מעין עולם הבא.
בא המהר"ל, ואומר יסוד נפלא ביותר... אבל כדי להבין אותו, צריכים להקדים הקדמה... אומר המהר"ל – חז"ל מביאים פסוק בספר איוב {ג, כו} לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז.
דורשים על הפסוק הזה שתי דרשות, בשתי מקומות: דרשה אחת, אומרים חז"ל במדרש {שמות רבה, פרשה כו, אות א} - לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז. לֹא שָׁלַוְתִּי, מִבָּבֶל. וְלֹא שָׁקַטְתִּי, מִמָּדַי. וְלֹא נַחְתִּי, מִיָּוָן. וַיָּבֹא רֹגֶז, בֶּאֱדוֹם.
אז חז"ל כאן, דורשים את הפסוק הזה, על ארבעת הגלויות. דרשה שניה, אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה פד, אות ג} - לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי, לֹא שָׁלַוְתִּי מֵעֵשָׂו, וְלֹא שָׁקַטְתִּי מִלָּבָן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, בָּא עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
חז"ל לוקחים את החלק הראשוני של הפסוק, לארבעת הגלויות, ואת החלק השני, לצרות שאירעו על יעקב אבינו. אומר המהר"ל – את החזון הראשון של הגלויות, ראה אברהם אבינו, בברית בין הבתרים... אבל מי שסבל את הגלויות על כתפיו, היה יעקב אבינו. עד מתי?
עד מאה ושלושים שנה.
זה מה שיעקב אמר מְעַט וְרָעִים, אומר המהר"ל, מכוון כנגד ארבעת הגלויות... ממשיך המהר"ל ואומר – אבל בסוף ימיו, כאשר הגיע יעקב אבינו לביתו של יוסף, היה נח מכל צרותיו. היה זה מקביל לסוף הגלויות, לתקופת ימות המשיח, שבהם חי יעקב אבינו חיים רוחניים, מעין עולם הבא, ומעין הימים שיהיו בימות המשיח, שיהיו חיים נצחיים וכולם רוחניים.
אם ככה, כל ארבעת הגלויות, מאופיינות אצל יעקב אבינו, וגם הגאולה, בביאת המשיח, גם היא מאופיינת אצל יעקב אבינו, וזה שנאמר וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה – דוגמת ימות המשיח. דוגמת עולם הבא... כמו שאומר לנו הזוהר הקדוש, בפרשת השבוע.
אם אלה הדברים, הייתי רוצה להגיע בפרשה הזאת, לימות המשיח... אבל עד שנגיע לימות המשיח, צריך לחכות שעה אחת, עד שנסגור את כל הקצוות, ונבין כיצד מאחורי מה שנעשה בפרשה שלנו, מסתתרים עניני משיח צדקנו, והעניינים מכוונים, כנגד היום הבא עלינו לטובה, יום עשרה בטבת, שנבין מה הולך להיות בו, ומה אירע ביום הזה... בואו ונלמד דבר דבור על אופניו, עד שנגיע אל עיקר המטרה:
יעקב אבינו, לפני שהוא מסתלק מן העולם, קורא לילדיו ואומר להם {מט, כט} אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי{ל} בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: {לא} שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה....{לג} וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו
יעקב אבינו מסיים לצוות את בניו, ונאסף מן העולם הזה.... ממשיכה התורה - {ג} וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם אומר רש"י - וימלאו לו. השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו ארבעים יום: ויבכו אתו מצרים שבעים יום. ארבעים לחניטה, ושלשים לבכיה, לפי שבאה להם ברכה לרגלו, שכלה הרעב, והיו מי נילוס מתברכין. שואלים חז"ל – מה פתאום זה לקח שבעים יום? יש דעה במדרש שאומרת – כנגד שבעים נפש שירדו למצרים, וכל אחד הספיד אותו יום אחד. דעה נוספת שמובאת במדרש – כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת. עוד דעה שמביא המדרש {במדבר רבה, פרשה יד, אות יב} - כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. שואלים חז"ל – מה זכו המצרים, על זה שבכו על יעקב אבינו שבעים יום? אומר צרור המור – פרעה זכה לשכר בפני עצמו, והמצרים זכו לשכר בפני עצמם.
פרעה למה זכה?
בשעה שפרעה גמר את המלכות במצרים, הוא התמנה להיות מלך בנינווה, ונינווה זו האומה היחידה, ששלח להם הקב"ה נביא מישראל, כדי לעורר אותם בתשובה.... אומר צרור המור – בשביל ארבעים יום שהתעסקו המצרים, בחניטתו של יעקב, ולפי שבאותה שעה, מלך פרעה בנינווה, לכן ניתן לה ארבעים יום ארכה.
שואל הירושלמי – ומה זכו, על זה שבכו אותו שבעים יום? אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אוֹתָן שִׁבְעִים יוֹם שֶׁבֵּין אִגֶּרֶת לְאִגֶּרֶת, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יוֹם שֶׁעָשׂוּ מִצְרַיִם חֶסֶד עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב {מובא גם בבראשית רבה, פרשה ק, אות ו} אומר בעל צרור המור – אתה מוצא בין אגרות ראשונות לשניות, שבעים יום. למה?
שהאגרות ששלח המן, היו בי"ג לחודש ניסן, שנאמר {אסתר ג, יב} וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, והאגרות ששלח מרדכי, נכתבו בכ"ג סיון, שנאמר {אסתר ח, ט} וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ.
מה הפער בין שתי התאריכים? אומר המדרש – שבעים יום.
עם ישראל היה בלחץ, בפחד נורא... שהולכים להשמיד את כל עם ישראל... מה פתאום קיבלו הגוים שליטה על עם ישראל, במשך שבעים יום?? אומר הירושלמי – כיון שהמצרים ביכו את יעקב, במשך שבעים יום, לכן קיבלו עליהם שליטה, במשך שבעים יום. לאחר שיעקב נפטר לבית עולמו, שולח יוסף הצדיק לפרעה, ואומר לו כך: {נ, ה} אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה
מה זה בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי? מביא רש"י שלושה פירושים - אשר כריתי לי. כפשוטו כמו (שמות כא לג) כי יכרה איש. ומדרשו עוד מתישב על הלשון, כמו אשר קניתי. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה, ועוד מדרשו לשון כרי, דגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה.
מקור הדברים, בשתי מקומות בתנחומא – אחד בפרשת השבוע, ואחד בתנחומא ישן, בפרשת וישלח. אומר המדרש {תנחומא, פרשת ויחי, אות ו} - וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי. אָמַר לוֹ: בְּאֵיזֶה מָקוֹם. אָמַר לוֹ: בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי. וְכִי חוֹפֵר קְבָרוֹת הָיָה יַעֲקֹב. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, כְּשֶׁמֵּת יִצְחָק, אָמַר יַעֲקֹב, אֶפְשָׁר שֶׁיִּקָּבֵר עֵשָׂו הָרָשָׁע בִּקְבוּרַת צַדִּיקִים. מֶה עָשָׂה. הֵבִיא כָּל כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ וְעָשָׂה מֵהֶן כֶּרִי. אָמַר לְעֵשָׂו, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ הַכְּרִי הַזֶּה אוֹ הַקֶּבֶר הַזֶּה. נָטַל עֵשָׂו אֶת הַכְּרִי, וְיַעֲקֹב נָטַל אוֹתָהּ מְעָרָה.
אז ממילא, זאת היתה צורת החלוקה... יעקב לקח את מערת המכפלה, ועשו לקח את הערימה של הכסף.
בא התנחומא ישן, וכותב דבר שהוא פלא מופלא, שלא רק את הזהב והכסף שהיה ליעקב אבינו, הוא שילם עבור מערת המכפלה, אלא אומר המדרש – ברגע שבא יעקב אבינו מארם נהרים, והביא איתו את כל מה שעמל אצל לבן, את הכל הוא מכר, ונתן את כל הכסף לערימה של זהב, ואמר לעשו יש לך חלק במערת המכפלה, מה רצונך... להיקבר שם, או את ערימת הכסף?
התחיל עשו אומר, לשם מה אני צריך את המערה הזאת, לפיכך לקח את כל ערימת הכסף.
יוצא, שיעקב אבינו שילם את כל הונו, מכל השנים שהיה אצל לבן, עבור חלקו של עשו במערת המכפלה.
ייתכן שהוא שילם כל-כך הרבה כסף, עבור חלקו של עשו במערה? אומר המדרש ילמדנו{פרשת וישלח} –אָמַר רַב הוּנָא הַכֹּהֵן, ב"ר אבין, כשבקש יעקב לבא לארץ לבא לארץ ישראל מה כתיב וינהג את כל מקנהו [שם ל״א, י״ח] וכשבקש לירד למצרים מה כתיב ויקחו את מקניהם ואת כל רכושם אשר רכשו בארץ כנען [שם מ״ו, ו] ומה שהביא מארם נהרים היכן הוא? אלא מכאן אתה למד, שמכרן ונתנן לעשו [בשביל חלקו במערת המכפלה אמר נכסי חו״ל] אינן כדאי לי וזהו אשר כריתי לי [בראשית נ, ה]. העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו, ואם תאמר שחסר דבר, אלא מילא הקב״ה חסרונו, והחזיר לו מיד הכל שנ׳ ויבא יעקב שלם [שם ל״ג, י״ח].
בא הפרקי דרבי אליעזר {פרק לח} ואומר, שהמכירה הזאת נעשתה, בשעת פטירתו של יצחק אבינו. אומר הפרקי דרבי אליעזר – ויקברו אֹתו עשו ויעקב בנו. אמר עשו ליעקב נחלֹק כל מה שהניח לנו אבא לשני חלקים, ואני בורר, שאני בכור. אמר יעקב, הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר, שנאמר {קהלת ד, ח} גם עינו לא תשבע עושר. מה עשה יעקב, חילק לשני חלקים, כל מה שהניח אביו חלק אחד, ואת ארץ ישראל לחלק אחד. מה עשה עשו, הלך אצל ישמעאל למדבר להימלך בו, שנאמר {בראשית כח, ט}וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל. אמר ישמעאל לעשו, האמורי והכנעני אז בארץ, ויעקב בוטח לרשת את הארץ, אלא טׂל מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה. ולקח עשו כל מה שהניח אביו, וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב, וכתבו כתב עולם ביניהם. אמר יעקב לעשו לך מארץ אחוזתי מארץ כנען, ולקח עשו את נשיו ואת כל אשר ל, שנאמר {לו, ו}וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. ובשכר שפינה את כל כליו, בשביל יעקב אחיו, ניתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, שנאמר {שם, מג} אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם, זה רומי. באה הגמרא {מסכת סוטה יג, א} ואומרת, שבשעה שהגיעו לקבורה של יעקב אבינו, הגיע עשו הרשע, ואמר שהחלק הזה שייך לו... אמרו ליה זבינתה הרי מכרת אותו אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מכרתי את הבכורה, אבל את החלק הפשוט שלי, לא מכרתי מי זביני אמרו ליה אין דכתיב {בראשית נ-ה} בקברי אשר כריתי לי וא''ר יוחנן משום ר''ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה אמר להו הבו לי איגרתא יש שטר מכירה, תביאו אותו אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל את מי נשלח להביא ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב {בראשית מט-כא} נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א''ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב {תהילים נח-יא} ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב {בראשית כז-מה} למה אשכל גם שניכם יום אחד.
עפ"י מה שכתוב בחז"ל, יעקב אבינו נתן את כל הונו, שעשה בחרן, נתן עבור החלק במערת המכפלה... שואל הספר מי זהב – אני לא מבין... נאמר בפסוק {מו, ו} וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ, ורש"י כותב -אשר רכשו בארץ כנען. אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי וזהו אשר כריתי לי, העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו.
איך אתה מבין את זה?! יעקב אבינו חוזר בחזרה, עבור פחים קטנים, שחז"ל אומרים בגמרא {מסכת חולין} שיעקב חזר, משום שצדיקים, חביב עליהם ממונם יותר מגופם, לפי שהם זהירים בגזל...
אז איך אפשר להבין את זה, שיעקב אבינו חזר בחזרה, בגלל פחים קטנים, וכאן, אתה מדבר על מיליונים של דולרים, שעשה במשך אותם שש שנים, ואת הכל נתן בשביל חלקו במערת המכפלה?
מה, צדיקים לא חביב עליהם ממונם יותר מגופן?! מה הולך כאן?
שאלת הספר מי זהב. הוא אומר תשובה נפלאה ביותר:
דבר ראשון הוא מוכיח מכאן, שאם יעקב אבינו אמר, שכל הכסף שהוא עשה בחו"ל, לא חביב לו, סימן שהפחים הקטנים האלה, לא היו נכסי חו"ל, אלא היו נכסי ארץ ישראל, שככל הנראה את הפחים הקטנים, לקח יעקב אבינו מארץ ישראל, לחרן, והיות ובדרך הוא שכח להביא אותם, לכן הוא חזר בחזרה, כי אלו נכנסים שלא שייכים לחו"ל, אלא לארץ ישראל. שואל המי זהב – אני לא מבין, אם נכסי חו"ל, לא כדאיים לו, אז למה זה כדאי לו, כדי לרכוש את מערת המכפלה?
אם נכסי חו"ל, לא כדאיים לך, אז תשכיר אותם! למה לקנות?!
לא... הוא לוקח את כל כספו, ובו הוא קונה את מערת המכפלה! מה מונח כאן? אומר המי זהב דבר נפלא ביותר – יעקב אבינו, לא רצה להשתמש בכסף של חו"ל, כי הגמרא אומרת {מסכת כתובות קי, ב}וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' {ויקרא כה-לח} לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, למה 'כמי שאין לו אלוה'? כתוב ברמב"ן {פרשת אחרי-מות} – ישנה השגחה שונה, ממה שיש בארץ ישראל, למה שיש בשאר הארצות. ארץ ישראל כתיב בה עיני ה' אלהיך בא מראשית השנה ועד אחריתה, ובשאר המקומות בעולם, ישנה השגחה של המלאכים הממונים על אותה מדינה.
יוצא,שכאשר נמצאים במקום אחר, נמצא, שכל ההשפעה הגשמית שמגיעה לעולם, מגיע דרך השר הממונה, או דרך גלגלים ומזלות, ולא דרך הקב"ה באופן ישיר. אבל בארץ ישראל, השפע מגיע דרך הקב"ה, באופן ישיר.
אז פרנסה של חו"ל, מגיע דרך אותו השר הממונה של אותה מדינה... אבל פרנסה בארץ ישראל, מגיעה ישירות מאת הקב"ה.
אמר יעקב אבינו – אני לא רוצה להשתמש בכסף, שמגיע אלי ממלאך הממונה, או דרך גלגלים ומזלות, ולא בא אלי באופן ישיר מאת ה'.
"הכסף של חו"ל לא כדאי לי", למה לא?
כי זה בא דרך גלגלים ומזלות, ולא מהקב"ה באופן ישיר. אומר הספר מי זהב – האדם מורכב מגוף ונשמה. הגוף הוא גשמי והנשמה היא רוחנית. בהקבלה שבין גוף ונשמה, זה נכסי חו"ל, ונכסי ארץ ישראל.
נכסי חו"ל נקראים גוף, ונכסי ארץ ישראל, נקראים נשמה. למה?
כי ארץ ישראל, היא מקום מחצב הנשמות...
מאיפה אנחנו יודעים את זה?
אנחנו אומרים, שכל אחד ואחד יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר {ישעיה ס} וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. יִירְשׁוּ אָרֶץ, זו ארץ ישראל, שהנחלה של הנשמות, מגיעה דרך ארץ ישראל.
אתם רוצים ראיה?
כאשר אדם מסתלק לבית עולמו, בחו"ל, בע"ה יהיה בימים הקרובים תחיית המתים... אז הגוף לא מקבל את הנשמה בחו"ל... אז הוא עובר גלגול מחילות, ואז הוא מגיע לפה.
למה הוא לא יכל לקבל את זה בחו"ל?
כיון שחו"ל לא נחשב לעולם הנשמות, אלא רק ארץ ישראל.
כשאדם נפטר בחו"ל.... עובר גלגול מחילות, ואז מגיע לכאן, שכאן זה הכניסה של הנשמה אל תוך הגוף.. זה שנאמר {ישעיה ס} וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. אם ככה, אומר הספר מי זהב, רעיון נפלא ביותר:
אם יש לנו ענין של נשמה וגוף, אצל יעקב אבינו, היה הכל אותו דבר.
יוצא, שיעקב אבינו לא רצה לענות את גופו... למה?
כי הגוף שלו, זו גם הנשמה שלו.... הוא לא רוצה ליהנות מכסף של חו"ל, כי כסף של חו"ל, זו בחינה של גוף.
אבל, כשהגיע הזמן שנפרדה נשמת יעקב אבינו ממקומה, ויעקב אבינו הפך להיות שתי חלקים – גוף ונשמה, אמר יעקב אבינו – נכסי חו"ל, נחשבים כגוף, ואם ככה, אני מרשה לקחת את הכסף שנחשב כגוף, כדי להטמין את גופי במערת המכפלה!
לוקחים כסף של חו"ל, שהוא בחינה של גוף, ואיתו קונים קבר, שהוא עבור הגוף.
יבוא כסף, שנחשב כגוף, ויקנה בו מקום, בשביל הגוף!
כך אומר הספר מי זהב, רעיון נפלא. בא הבאר יוסף, לר' יוסף סלנט, ואומר – אני רוצה לומר לך, למה שילם יעקב אבינו את כל הונו, בשביל חלק במערת המכפלה. אמר יעקב אבינו אין נכסי חו"ל שווים לי, משום שבחו"ל עשיתי כסף, אבל הפסדתי שתי מצוות, ולא שווה כל הכסף, בעבור איבוד שתי מצוות!
איזה שתי מצוות הוא איבד?
כתוב בפסוק {לב, ח} וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ... שואלי חז"ל – ממה פחד יעקב אבינו? הרי אמר לו הקב"ה שישמור אותו! אומרים חז"ל – יעקב חשש משתי מצוות שאין לו – מצוות ישוב ארץ ישראל, וכיבוד אב ואם.
אמר יעקב – 22 שנה לא שירתי את אבי... עשו כן, והוא גם גר בארץ ישראל.. שתי המצוות האלה בידים שלו, לי אין אותם... איך אני אכפר על זה?
אם עכשיו אני לוקח את כל הכסף הזה, שהרווחתי בחו"ל, אבל איבדתי בשבילו שתי מצוות... אני מוכן לתת את כל הכסף שעשיתי בחו"ל, כדי לזכות למצוות האלה!
איך הוא יזכה לשתי המצוות האלה? אומר הבאר יוסף – פשוט מאוד, אם הוא נותן את כל הכסף הזה לעשו, אבל הוא מקבל חלק בארץ ישראל, וגם חלקה ליד אבא שלו.... אז הוא זוכה לשתי דברים, גם לכיבוד אב ואם, וגם זוכה לישוב ארץ ישראל... שבשביל חלקה קטנה בארץ ישראל, הוא מוכן לשלם את כל הונו.
זה מראה, כמה יקרה עבורו, ארץ ישראל... ואם עשו מוכן למכור, בשביל כמה לירות, את חלקו בארץ ישראל, סימן שהוא לא מעריך, לא את ארץ ישראל ולא את אביו.
אם ככה, עכשיו תבין טוב מאוד, למה היה מוכן יעקב אבינו, לשלם הון עתק, עבור הנחלה בארץ ישראל, מחד גיסא, כדי לכפר על זה שהוא לא ישב בארץ ישראל, והדבר הנוסף, משום שהוא לא כיבד את אביו. רציתי להוסיף על זה, דבר שסיפר לי פעם יהודי, שהיה עד למעשה:
הוא סיפר, שפעם לפני ארבעים שנה, היה הכנסת ספר תורה, בישיבת פונוביץ', והתהלוכה עם ספר התורה הגיעה להיכל הישיבה, ואיך שהגיעה לשם, דפקו בחדרו של המשגיח, ר' יחזקאל לוינשטיין – 'כבוד הרב, התהלוכה הגיעה, ביקשת נודיע לכבודו...'...
כשהגיעו למדרגות הישיבה, רקדו ושרו את השיר {תהילים קיט, עב} טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף... טוֹב לִי... טוֹב לִי... תוֹרַת פִּיךָ... ומעגלים מעגלים סערו מסביב לישיבה, בריקודים סוערים....
הגיע ר' יחזקאל לוינשטיין, וראה איך הבחורים רוקדים בשמחה, ואז פלט מפיו – שקרנים...שקרנים... טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף?! לפחות אל תשקרו כשאתם שרים...
ניגש אליו בחור, שהיה אברך, קראו לו ר' ברוך פינס, חתנו של ר' דוד פוברסקי זצ"ל, ואמר לו – אני לא חולק עליך, מה שאתה אומר, זה קדש קדשים, אבל אני רוצה לומר לך פשט בפסוק - דוד המלך צודק, וגם הבחורים צודקים במה שהם אומרים... זה נכון מה שהמשגיח אומר, שאם מישהו יגש לבחור, ויגיד לו"כבודו, אולי אתה מוכן לסחוב את החבילה, אני אתן לך מאה שקל?" הוא ילך ויעזור... יקח מאה שקל... אבל כבוד הרב, אם בחור למד משמונה בבוקר, ועד שבע בערב בהתלהבות... ובא אליו מישהו אחרי הסדר, ואומר לו"תשמע, ראיתי איך אתה לומד... אני מוכן לתת לך 5000 ₪, על כל שעה שאתה לומד, תקבל 1000 ₪, ותמכור לי את הזכויות של הלימוד שלך, אני צריך את הזכויות האלה, אתה מוכן למכור????"
אמר לו ר' ברוך פינס – אני אומר לרב, אף אחד לא ימכור! למה?! כי } טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף!!!
אמר לו ר' יחזקאל לוינשטיין -אתה צודק! עכשיו תתחילו לשיר טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף! למדנו מכאן:
עשו, כיבד את אבא שלו, עשו אהב את ארץ ישראל... אבל בשביל כמה לירות, הוא זרק את המצוות! אלו מצוות שהוא כבר קיים אותם, והיה מוכן למכור אותם...
מה עשה יעקב אבינו?
מסר את כל הונו, כדי לקנות בחזרה, כיבוד אב ואם וישוב ארץ ישראל.
אם כך למדנו, מה עשה כאן יעקב אבינו, עפ"י ביאורו הנפלא, של הבאר יוסף, לר' יוסף מסלנט. אם אלה הדברים רבותי, בואו נתקדם: שואל הספר אזנים לתורה – כאשר יעקב אבינו מצווה את ילדיו, לקחת אותו לקבורה בארץ ישראל, מה הוא אומר? {מט, כט} וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: {ל} בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: {לא} שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה.
יעקב אבינו לא מזכיר אפילו פעם אחת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי... איפה זה מוזכר???
כשיוסף מדבר עם פרעה, הוא לא מזכיר לו, ש'אבא אמר לקבור אותו, בנחל אבותיו'... מה הוא אומר לו? {נ, ה} אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי... שואל האזנים לתורה – למה כשהוא מדבר עם הבנים שלו, הוא לא מזכיר בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי, ואילו כשהוא מדבר עם פרעה, הוא מזכיר?
ואומר תשובה נפלאה – את הבנים, לא מענין כמה אבא שילם על זה... אלא מה שמענין אותם, זה להביא את אבא לקבורה, בנחלת אבותיו..."שם רבותי קבורים, תקבור אותי שם"...
אם תגיד לפרעה, שאבא ציוה לקבור אותו ליד אביו... הוא יגיד 'בשביל מה לקבור אותו ליד אבא שלו, מה הם אוכלים צהריים ביחד?!"...
אבל אם תגיד לפרעה – תשמע, הוא שילם על זה מיליונים...."אהה, מיליונים?! עכשיו שווה לקחת אותו לקבורה שם"...
לכל אחד, צריך לדבר איתו בשפה שלו... לילדים של יעקב, הוא לא אומר בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי,אלא קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי... לפרעה, מדברים בשפה אחרת לגמרי - בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי. אומר הספר באר בשדה דבר נפלא ביותר – בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי. אמר יוסף לפרעה,תדע לך, אבא לקח את כל הכסף שהוא עשה בחו"ל, ומכר אותו, כדי לקנות חלקה במערת המכפלה. זה מראה, שאין נכסי חו"ל, שווים בעיניו כלום. אם נכסי חו"ל לא שווים בעיניו כלום, אז איך אתה רוצה לקבור אותו בחו"ל?!
אם את הכסף של חו"ל הוא לא רוצה, אז בוודאי שגם לא להיקבר שם!
לכן תבין, למה הוא אומר לו בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי, שכך הוא מנסה לשכנע אותו, למה לא כדאי להיקבר כאן... אם אלה הדברים בס"ד, הגענו אל הנקודה שאנחנו רוצים להרחיב בה:
בתום שבעים יום, יוצאים לקבורה בארץ ישראל, ובדרך הם מגיעים למקום שנקרא גורן האטד..
אומרת התורה {נ, ט} וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד. שואלים חז"ל – למה לקח איתו גם רכב וגם פרשים? רכב ופרשים לוקחים, כאשר יש מלחמה... אומרים חז"ל – כי יוסף הצדיק העריך, שיבואו בני עשו ובני ישמעאל, לערוך איתו מלחמה בהלוויה... וכך היה. אומרת הגמרא {מסכת סוטה יג, א} - א''ר יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד דכתיב {בראשית נ-י} ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א''ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב {בראשית נ-י} ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפי' סוסים ואפילו חמורים... שואלים חז"ל – מה זה שלושים ושישה כתרים? מאיפה היו שלושים ושישה כתרים? אומר רש"י – שלשים וששה כתרים. י''ב נשיאים דישמעאל וכ''ג אלופים נמנו בעשו וא''ת כ''ה הן תימן וקנז נמנו ב' פעמים וא''ת קרח נמנה ב' פעמים שני קרח הן אחד מבני אליפז ואחד מבני אהליבמה ומ''מ ל''ה הן וכתרו של יוסף הרי ל''ו. בא התוספות ואומר – כתוב שגם בני קטורה הגיעו לשם, אם ככה, איפה הכתרים שלהם? ואומר – י"ב לישמעאל, י"ד לעשו, י' לבני קטורה.
יוצא עפ"י החשבון של תוספות, שליוסף הצדיק לא היה כתר. בא תוספות הרא"ש, ואומר – לא. מבני ישמעאל י"ב. מבני עשו י"ד. מבני קטורה ט' וכתר אחד יוסף.
מה זה המספר הזה שלושים ושש? אומר הבן-יהוידע – ללמדך, שיעקב אבינו חי את החיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא. פעמיים חי. אומרים חז"ל – דע לך, שבאותו הרגע שהגיעו בני יעקב, לגורן האטד, באו להילחם איתם... והרמב"ן מצייר פה את המלחמה {מט, לא} - כי בא צפו בן אליפז בן עשו ועשה עמהם קטטה על זה עד שערכו מלחמה ותגבר יד יוסף ותפשו עם מבחר גדודיו והביאום למצרים ועמד שם בתפיסה כל ימי יוסף וברח משם במותו והלך לארץ כאנפנייא ומלך על כתים ברומא ובסוף הומלך על כל ארץ איטלייא... אומרת כאן התורה{נ, ט} וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד{י} וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. נשאלת השאלה – מה זה שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד? אומר האזנים לתורה – באותו רגע שיעקב נפטר, חזר בחזרה הרעב על מצרים, למה?
כי נגזר על מצרים שבע שנות שבע, ושבע שנות רעב. למעשה, לא היו להם שבע שנות רעב, משום ששנתיים ראשונות היה רעב, ולאחר השנתיים, הגיע יעקב אבינו למצרים, ופסק הרעב... אבל הגזירה, של שבע שנות הרעב, עדין נמשכה...
באותו רגע שיעקב אבינו נפטר, חזר הרעב, וכולם נזכרו גם בשבע וגם ברעב. אומר האזנים לתורה – זה מה שכתוב בפסוק וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד...
על השבע, כתוב בתורה {מא, כט} הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, ועל הרעב נאמר {מא, נו} וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ אם ככה, אומר הכלי יקר – באותו רגע שחזר הרעב, חששו האחים, שיוסף לא יפרנס אותם יותר...
בא יוסף ואמר להם – אל תדאגו {נ, כא} וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם
למה הוא הזכיר אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם
אומרת התורה - וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים... בא החתם סופר, ושואל שאלה עצומה – מה אתה עושה כאן אבל שבעת ימים? שבעת ימים עושים אבל, לאחר הקבורה... הוא לא נקבר בגורן האטד.... בא הטור ואומר – יוסף הצדיק לא המשיך איתם, לארץ ישראל.
אני מתפלא מאוד, כיוון שהתורה כותבת, שבשעה שהם חזרו מההלוויה של יעקב, הם עברו דרך אותו בור שהושלך אליו יוסף, ובירך יוסף 'ברוך... שעשה לי נס ברוך הזה'...
אבל כותב הטור, שיוסף לא הלך איתם, לקבור את אביו... ומה ההלכה?
ההלכה היא, שאם אדם נפטר בחו"ל, רח"ל, אז יש אבלים שנשארים לשבת חו"ל, ויש אבלים שיוצאים עם הארון לארץ ישראל.
האבלים שנוסעים עם הארון לארץ ישראל, לא חלה עליהם אבלות, עד אחר הקבורה.
האבלים של חו"ל, אומר הטור, ברגע שהם שולחים את הארון לארץ ישראל, הם מתחילים את האבלות.
יוצא, שאבלים שנסעו לארץ ישראל, ולוקח להם יום להגיע, הם מתאבלים יום נוסף, מאשר אבלים של חו"ל. למה?
כי הם מתחילים את האבלות, רק לאחר הקבורה בארץ ישראל.
אז ברגע שיוסף נפרד מהארון, אומר הטור, מבחינתו, האבלות מתחילה עכשיו... לכן כשיצאו האחים לארץ ישראל, הוא עשה שם אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים!
כך כותב הטור, לבאר מדוע היה אבל שבעת ימים, בגורן האטד.
ולמה הוא חזר בחזרה? כותב הטור – התפתחה מלחמה... והיות וכך, אמרו לו זקני מצרים, שהם חוזרים בחזרה כדי להתכונן למלחמה, ולכן חזר בחזרה, כדי להתכונן לקרב.
עד כאן דברי הטור. רבותי, אני רוצה להקריא לפניכם, קטע מדברי החתם סופר, אבל לפני זה, להקדים דברי חז"ל: הגמרא {מסכת ראש השנה י, ב. יא, א} דנה מתי נולדו האבות - תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסוריןבר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר''ה נפקדה שרה רחל וחנה בר''ה יצא יוסף מבית האסורין
לא כתוב מהם התאריכים, רק יודעים את החודש...
אעפ"י שאם נפתח את ספרי הקבלה, יגידו לנו שאברהם אבינו נפטר בחודש טבת. למה?
כי נאמר בתורה, בברית בין הבתרים {טו, טו} תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. ראשי תיבות טבת.
אבל בגמרא נאמר, שהם נפטרו או בתשרי, או בניסן. בא הספר יערות דבש, ואומר – יעקב אבינו ניפטר, בא' פסח, וניקבר בכ"ג סיוון.
אותם אגרות ששלח המן, החזיקו מי"ג ניסן, עד כ"ג סיוון, יוצא שבעים יום. בא הבני יששכר, במאמר הראשון שלו לחודש כסלו, ואומר – יעקב אבינו נפטר בא' סוכות, ומצאתי רמז, שנאמר {לג, יז} וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה – יעקב נסע מהעולם הזה, בחג הסוכות. ונטמן, לאחר שבעים יום, שזה יוצא א' חנוכה. אומר החתם סופר – אליבא לבני יששכר, שיעקב נפטר א' סוכות, ונטמן בא' חנוכה, לכן לא עושים ימי משתה ושמחה, בימי החנוכה, כי באותו יום נפטר יעקב אבינו. אומר הבני יששכר – לכל חודש בשנה, יש כוונה אחרת בשם ההוויה.
מי שיסתכל בסידורים של בני עדות אשכנז, אחרי תפילת המוסף של ראש חודש, יש שם כוונות של הבני יששכר, לכל אחד ואחד מהחודשים.
החודש, הוא יוצא בצירוף ישר, זה חודש ניסן, והראשי תיבות שלו, זה י-ה-ו-ה, היוצא מהפסוק {תהילים צו} יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ.
הכוונה של חודש כסלו, אומר הבני יששכר, זה ו-י-ה-ה, היוצא מהפסוק {נ, יא} וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִיאֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם. יוצא, אומר הבני יששכר – זו הכוונה של חודש כסלו, משום שיעקב אבינו נפטר בא' סוכות, ונקבר בא' חנוכה. בא החתם סופר ואומר – בֹא נקרא פסוק {יחזקאל כד, ב}בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
בשביל מה כתוב כאן פעמים עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה? אומר החתם סופר – אני רוצה לומר לך דבר חידוש. הגמרא אומרת {מסכת תענית ה, ב} - א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים... שואל החתם סופר – למה הוא לא מבין, לחינם ישב יוסף שבעה? הרי מה כתיב וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים, וכי בחינם הוא ישב שבעה? הרי יוסף התאבל שם שבעה ימים, למה הגמרא לא שואלת על זה?
אלא מכאן הראיה, שיעקב אבינו לא מת, למה?
כי אם הוא היה מת, אז האבלות היתה צריכה להיות אחרי הקבורה, בחנוכה. מתי הוא עשה את האבלות?
בגורן האטד, לאחר שבעים יום שהתאבלו, אז הוא עשה את האבלות. למה? אומר החתם סופר – אני רוצה ללמד אותך, שאדם שמסתלק מהעולם, וקבור בחו"ל, נשארת לו עדין חיות, מהעולם הזה. אבל אדם שניקבר בארץ ישראל, מסתלקת ממנו הנשמה לגמרי.
לכן, כיון שהקב"ה רצה, שתהיה חלק לנשמה של משה רבינו בכל דור ודור, הוא אמר לו"אתה לא תיקבר בארץ ישראל" וככה, נישאר חלקיק מנשמת משה רבינו, והוא מתפשט בכל דור ודור.
עכשיו תבין טוב מאוד, אומר החתם סופר – כל זמן שיעקב אבינו היה קבור במצרים, היה חלק מנשמתו במצרים. ברגע שנכנסו לארץ ישראל, שנאמר יָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הסתלקה נשמתו של יעקב אבינו לגמרי!
הסתלקה לגמרי?! עשה יוסף הצדיק, אבל שבעת ימים.
ומה יש לו להתאבל, הרי כתוב שיעקב אבינו לא מת? הגמרא במסכת מועד קטן שואלת – מה פתאום אלישע קרע את בגדיו? כי אליהו עלה בסערה השמימה.
אבל למה אתה קורע את הבגדים?! הוא הרי חי! אומרת הגמרא – כיון שנתעלם כבר מעיננו, לא רואים אותו יותר... אז מבחינתו הוא מת. אומר החתם סופר, עפ"י זה – באמת יוסף לא היה צריך להתאבל, אבל כיון שעד עכשיו, הוא ראה את נשמתו פורחת באוויר, כי כל זמן שהוא עוד נמצא בחו"ל, הנשמה עוד נמצאת... אם הנשמה עוד נמצאת, לכן הוא לא קרע את בגדיו.
אבל ברגע שנכנסו לארץ ישראל, והנשמה שלו נעלמה, אז זה בבחינת כמו שהיה אצל אלישע, שנשמת אליהו נעלמה, הוא קרע את הבגדים. אומר החתם סופר – ואל תתפלא, שמתאבלים לפני הקבורה. גם מצאנו אבלות, עוד לפני המיתה, לא רק לפני הקבורה... איפה מצאנו את זה?
זה מדרש תנחומא, בפרשת שמיני – אמר הקב"ה למשה רבינו, תגיד לאהרון (ויקרא ח, לג): וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים וגו'. אמר לי הקב"ה, תשב שבעה עד שלא תשב שבעה - אתה יושב שבעה, עוד לפני שאתה צריך לשבת שבעה, למה?
כי גם הקב"ה התענה, לפני שהביא את המבול, שנאמר {בראשית ו, ו} וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, מכאן אומרים חז"ל, שהקב"ה היה באבלות שבעת ימים, עוד לפני שירד המבול. אם ככה, אומר החתם סופר – יוסף הצדיק התאבל, עוד לפני שיעקב נקבר. באותו רגע שנשמתו הסתלקה, והוא כבר לא ראה אותו, אז הוא קרע את בגדיו, מאותו דין, שאלישע קרע את הבגדים על אליהו הנביא. אומר החתם סופר – עכשיו אני רוצה לומר לך דבר חידוש. הבני יששכר אומר, שהוא נפטר בא' סוכות, וניטמן בא' חנוכה. בֹא ואומר לך את החשבון שלי, שלדעתי הם טועים בחשבון:
באמת צודק הבני יששכר, שיעקב אבינו נפטר בא' סוכות, שנאמר וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, אבל אל תשכח, היו שבעים יום, ולאחר מכן היו שבעה ימים בגורן האטד, זה כבר שבעים ושבע, ולאחר מכן, מהלך ממצרים לארץ ישראל, אומר הרמב"ן (פרשת מקץ) שמונה ימים, מגיעים לשמונים וחמישה ימים.
תעשה חשבון מא' סוכות, עד עשרה בטבת, שמונים וחמישה ימים. אומר החתם סופר – נראה לי, שיום הקבורה של יעקב אבינו, היה בעשרה בטבת!
לכן אומר הנביא יחזקאל - {יחזקאל כד, ב}בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
למה נאמר פעמים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה? אומר החתם סופר – כי ביום הזה כבר היה משהו – הוטמן יעקב אבינו במערת המכפלה! וכתוב בפסוק עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל.... תחבר את הראשי תיבות של המילים סָמַךְ מֶלֶךְ, הגעת לס"מ, ולפי שהגיע חושים בן דן, ונתן מכה על ראשו של עשו, והתגלגל ראשו של עשו, בתוך החלק של יצחק אבינו.... אז ביום הזה ניתנה אחיזה למלך בבל, להתחיל לצור על ירושלים.
כך כותב החתם סופר בדרשותיו... רבותי, אנחנו רוצים לקחת את היסוד הזה, ולהגיע למלך המשיח:
ברגע שיעקב אבינו הובא לקבורה... אומרת לנו הגמרא {מסכת סוטה יג, א} - אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב {בראשית מט-כא} נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א''ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא לקח נבוטה מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב נפלו שתי עיניו ממקומם והתגלגלו למרגלותיו של יעקב אבינו פתחינהו יעקב לעיניה פתח יעקב את עיניו ואחיך וצחק והיינו דכתיב {תהילים נח-יא} ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. בא התרגום יונתן בן עוזיאל, ומופיע גם בפרקי דרבי אליעזר ואומר- {נ, יג} וּנְטָלוּ יָתֵיהּ בְּנוֹי לְאַרְעָא דִכְנָעַן וּשְׁמִיעַ פִּתְגָמָא לְעֵשָו רַשִׁיעָא וּנְטַל מִן טוּרָא דְגַבְלָא בְּלִגְיוֹנִין סַגִיאִין וְאָתָא לְחֶבְרוֹן וְלָא הֲוָה שָׁבִיק לְיוֹסֵף לְמִיקְבּוֹר יַת אָבוּי בִּמְעָרַת כְּפֵילְתָּא מִן יַד אָזַל נַפְתָּלִי וְרָהַט וּנְחַת לְמִצְרַיִם וְאָתָא בְּהַהוּא יוֹמָא וְאַיְיתִי אוּנִיתָא דְכָתַב עֵשָו לְיַעֲקב אָחוּי עַל פַּלְגוּת מְעָרַת כָּפֵילְתָּא וּמִן יַד רָמַז לְחוּשִׁים בַּר דָן וְנָטַל סַיְיפָא וְקָטַע רֵישֵׁיהּ דְעֵשָו רַשִׁיעָא וַהֲוָה רֵישֵׁיהּ דְעֵשָו מִתְגַלְגַל עַד דְעַל לְגוֹ מְעַרְתָּא וְאַתְנַח בְּגוֹ עִיטְפֵיהּ דְיִצְחָק אָבוֹי וְגוּפֵיהּ קְבָרוּ בְּנוֹ דְעֵשָו בַּחֲקַל כְּפֵילְתָּא וּבָתַר כֵּן קְבָרוּ יָתֵיהּ בְּנוֹי לְיַעֲקב בִּמְעָרַת חֲקַל כָּפֵילְתָּא דִיזְבַן אַבְרָהָם יַת חַקְלָא לְאַחֲסָנַת קְבוּרְתָּא מִן עֶפְרוֹן חִתָּאָה עַל אַנְפֵּי מַמְרֵא - חושים בן דן לא לקח מקל, אלא לקח חרב, הכניס לו מכה בראש... והוריד לו את הראש, והתגלגל הראש עד עִיטְפֵיהּ דְיִצְחָק אָבוֹי. אומר הפרקי דרבי אליעזר – ראשו של עשו נטמן במערת המכפלה, אבל את הגוף קברו בהר שעיר. בא תוספות {מסכת גיטין} ושואל שאלה – איך את אומר, שמי שהרג אותו היה דן? הרי כתוב במפורש בירושלמי, שמי שהרג אותו היה יהודה... שיעקב בירך אותו, נאמר {מט, ח} יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, סימן שנתן לו מכה בעורף. סימן שהוא הרג את עשו...
וגם כן כתוב, שמשה רבינו בירך אותו, נאמר {דברים לג, ז} יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה... כותב הספרי שם - יָדָיו רָב לוֹ אלו ידיו של יהודה, שנתן מכה לעשו והרגו. שואל תוספות – אז איך אתה אומר, שחושים בן דן הרג אותו? אומר תוספות – ועל דרך האפשר, שדן נתן מכה, אבל עדין לא הרג אותו.
הראיה, שהגמרא אומרת לנו, שיצאו לו העינים, התגלגלו ונקברו בתוך המערה...
היות והוא עדין חי, הגיע יהודה עם החרב, ועשה את 'הפיניש'.
יוצא, שהיה כאן שיתוף פעולה, בין חושים בן דן, לבין יהודה. שניהם נתנו את המכה ביחד...
יש דעות שאומרים, שכל המלחמה הזאת בהריגת עשו, לא היתה בזמן קבורתו של יעקב, אלא היתה בזמן קבורתו של יצחק אבינו. יש דעה כזאת במדרש {שוחר טוב בתהילים} – בשעה שנפטר יצחק אבינו, נכנס יעקב אל תוך מערת המכפלה, וראה יהודה שעשו מנסה להשתחל פנימה... ראה שבעיניו יש רצח... אמר עשו – הבטחתי יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי. מיד בא יהודה, והרגו מאחוריו.
ולמה לא מלפניו?
אלא משום שקלסתר פניו של עשו היה דומה ליעקב אבינו, ולכן לא הרג אותו מקדימה, אלא מאחוריו.
יוצא, שמי הרג אותו?
חושים בן דן ביחד עם יהודה! בא הבן-יהוידע, ושואל שאלה בגמרא {מסכת סוטה} – למה התגלגלו העינים בתוכו? ואומר – כי העינים האלה הורידו דמעות, מתי?
כתוב, שבשעה שיעקב אבינו לקח את הברכות מעשו, נאמר {כז, לח}וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ... עינים שהורידו דמעות, על לקיחת הברכות, העינים האלה נקברו במערת המכפלה! אם אלו הדברים בס"ד, אנחנו רוצים לומר יסוד נפלא, שראיתי באמרי אמת, בשם השפת אמת, ואותם דברים כתוב בבן-יהוידע, ונוכל לשלב את שני הדברים האלה ביחד:
אם התחלנו את השיעור בדברי המהר"ל, ובדברי הזוהר, שיעקב אבינו עבר ארבע גלויות לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז. לֹא שָׁלַוְתִּי, מִבָּבֶל. וְלֹא שָׁקַטְתִּי, מִמָּדַי. וְלֹא נַחְתִּי, מִיָּוָן. וַיָּבֹא רֹגֶז, בֶּאֱדוֹם, וכולם ארכו 130 שנה....
הגיעו ה – 17 שנים האחרונות, אומר הזוהר הקדוש – הזמנים האלה היו מעין עולם הבא, מעין ימות משיח, עולם שכולו בטובה! אומר המהר"ל – אחרי הארבע גלויות שהוא עבר - לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז...עכשיו מגיע לו משיח, כי בסוף הארבע גלויות מה מגיע???
מגיע עולם שכולו טוב!
עלו השבע-עשרה שנה, שהיו ליעקב אבינו... רבותי, בואו ונתבונן בהלוויה שהיתה ליעקב אבינו:
להלוויה הזאת הגיעו מלכי ישמעאל, מלכי אדום ומלכי קטורה...עם יוסף הצדיק, ביחד שלושים ושש. (תוספות)
שלושים וששה כתרים, שמו על קברו של יעקב אבינו... מה זה אומר???
זה אומר דבר אחד – שכל האומות הגיעו להכרה אחת, שהמלכות שייכת ליוסף הצדיק... שהמלכות שייכת לקב"ה.
מה אנחנו אומרים כל יום, שלוש פעמים, בעלינו לשבח? וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד...
אומרים בני אשכנז, בתפילת המוסף של ראש השנה ויום הכיפורים - וְיֶאֱתָיוּ כֹל לְעָבְדֶּךָ, וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וְיַגִּידוּ בָאִיִּים צִדְקֶךָ, וְיִדְרְשׁוּךָ עַמִּים לֹא יְדָעוּךָ, וִיהַלְּלוּךָ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה'. וְיִזְבְּחוּ לָךְ אֶת זִבְחֵיהֶם, וְיִזְנְחוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם, וְיַחְפְּרוּ עִם פְּסִילֵיהֶם, וְיַטּוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעָבְדֶּךָ. וְיִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ מְבַקְּשֵׁי פָנֶיךָ, וְיַכִּירוּ כֹּחַ מַלְכוּתֶךָ, וִילַמְּדוּ תוֹעִים בִּינָה, וִימַלְּלוּ אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וִינַשְׂאוּךָ מִתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ, וִיסַלְדּוּ בְחִילָה פָנֶיךָ, וִיעַטְּרוּךָ נֵזֶר תִּפְאָרָה. וְיִפְצְחוּ הָרִים רִנָּה, וְיִצְהֲלוּ אִיִּים בְּמָלְכֶךָ, וִיקַבְּלוּ עוֹל מַלְכוּתְךָ עֲלֵיהֶם, וִירוֹמְמוּךָ בִּקְהַל עָם, וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבֹאוּ, וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה
כשהוצב הכתר של יוסף, על ארונו של יעקב אבינו, אומר הבן-יהוידע – כולם הורידו את הכתרים, מתוך הכרה וִיקַבְּלוּ עוֹל מַלְכוּתְךָ עֲלֵיהֶם, וִירוֹמְמוּךָ בִּקְהַל עָם, וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבֹאוּ, וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה...
יוצא שבשעת פטירתו של יעקב אבינו, כולם הכירו במלכות של ה' יתברך.
איך תגיע הגאולה הסופית? אומר הבן-יהוידע – כשהמשיח יכניע, את מלכות אדום!
מלכות אדום, היא המלכות האחרונה, היא הגלות האחרונה....
אתה יודע מי נתן את המכה, למלך המשיח?
נתן אותה חושים בן דן. אומר הבן-יהוידע – חֹשים, כתוב בתורה, בפרשת ויגש, בלי ו"ו - אותיות משיח, לפי שהמכה שנתן חושים בן דן, בראשו של עשו, היתה בעצם תחילת ההוויה, של מלך המשיח!
אבל אומר תוספות, שחושים בן דן לא הרג אותו, אלא הוא נתן לו מכה, ועפו לו העינים?! אומר הבן-יהוידע – ע', גימטריא 70... איפה היא נפלה?
ליד רגליו של יעקב אבינו... אומר הבן-יהוידע – וזה הכנעת 70 אומות, תחת הכוח של ישראל, שכולם בני יעקב ויוסף!
אבל זה לא הסתיים בחושים בן דן.... מי היה צריך לתת את המכה הנוספת?
את המכה הנוספת, היה צריך לתת יהודה... למה?
למי שזוכר, לפני קצת יותר מחודש, דיברנו על כך, שכל מה שעשתה לאה, זה מגיע גם לרחל – אם יש ללאה חלק, אז יש גם לרחל... וכן להיפך. אם ככה, נוכל להבין טוב מאוד:
חושים בן דן, שייך לרחל אמנו, כי דן שייך לבלהה... אם חושים בן דן נתן מכה, צריך גם לבוא מישהו משבט יהודה, ולתת גם הוא את המכה, כי הסיום של אדום, צריך להיות משניהם ביחד, גם מרחל וגם מלאה!
לכן את המכה הראשונה, נותן חושים בן דן, ואת המכה השניה נותן שבט יהודה, וזו ההקדמה למלך המשיח.
קדום כל, יגיע משיח בן יוסף, ולאחר מכן, יגיע משיח בן דוד.... זאת אומרת, שהחלוקה היא של שניהם. אם אלה הדברים, הבנו טוב מאוד:
מחר עשרה בטבת, זה היום שבו נהרג עשו, ונקבר יעקב...
אמרה רבקה לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד... והרי הם לא מתו ביום אחד?
אומרת הגמרא – זה נכון, אבל לפחות הם נקברו...
מחר, הוא יום הקבורה של יעקב אבינו, ויום המוות של עשו.
היום הזה הוקבע לדורות, כיום אבלות על חורבן בית המקדש, לא על התחלת המצור... רבותי, עשרה בטבת הוא פלא מופלא:
בעשרה בטבת, החל המצור על בית ראשון... למה אתה מתאבל על בית ראשון?!?
מתי היה המצור על בית שני??
בכ"ב בניסן החל המצור על בית שני.... אז על מה אתה מתענה בעשרה בטבת?!
בכ"ב בטבת זו מימונה... זה לא דוחה צום... גם רבנן הסכימו J
התאריך הזה נקבע, עוד לפני שהרמב"ם נפטר!
אם כך, אז למה נקבע התאריך לעשרה בטבת??? אומר החתם סופר – כי בעשרה בטבת, יושב הקב"ה עם הפמליה שלו, ודן אם השנה יבוא המשיח, אם השנה יבנה בית המקדש...
לכן אומר האבודרהם, שצום עשרה בטבת, מתענים גם אם נופל בשבת! וגם ביום שישי!
למה???
כי מחר הקב"ה יושב עם פמליה שלו, ודן אם יבנה בית המקדש השנה.... דבר שעתיד להיות, מתענים גם בשבת!
לכן מחר... תענית קצרה מאוד... ננצל את היום הקצר הזה, לתפילות ותחנונים לקב"ה, שיהפוך לנו את הצום החמישי, ואת הצום העשירי, לששון ולשמחה, ולימים טובים, ונזכה שהקב"ה יחתום את כולנו, לזכות ולראות בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן ואמן!!!
