פרשת ואתחנן
דף הבית >> פרשת השבוע >> מעיינה של תורה ספר דברים >> פרשת ואתחנן >> פרשת ואתחנן
פרשת ואתחנן
מעינה של תורה

בס''ד
פרשת ''ואתחנן'' נקראת כל שנה בשבת שלאחר תשעה באב (''שבת נחמו''). עובדה זו הסביר המגיד רבי ישראל מקוזניץ בספרו ''עבודת ישראל'': לפי ההלכה, אסור ללמוד תורה בתשעה באב (חוץ ממדרשי ''איכה'', אגדות החורבן וכיוצא באלה); כי הלימוד גורם שמחה לאדם, ככתוב: ''פקודי ה ישרים משמחי-לב'' (תהילים י''ט, ט). ואין לשמוח ביום החורבן והאבל הלאומי. משום כך אנו קוראים פרשת ''ואתחנן'', המספרת על מתן תורה לישראל, מיד אחרי תשעה באב – שבו פסקנו מלימוד תורה – כדי להדגיש קבל עולם ומלואו, שאנו מתחילים שוב את לימוד התורה ומקבלים עלינו מחדש עול מלכות שמים ועול מצוות.

''ואתחנן אל ה בעת ההיא לאמר'' (ג, כ''ג)
א) מעיר על כך רבי משה סופר, בעל ''חת''ם סופר'': שנינו במדרש רבה לפרשת ''וזאת הברכה'', שמשה רבנו התפלל באותו זמן 515 פעמים, כמניין ''ואתחנן'' (אותיות ''ואתחנן'' עולות לגימטרייא של 515). גם אותיות ''תפלה'' עולות למניין זה (515). וכשאנו מצרפים לכך אותיות שם הויה, העולות למניין כ''ו (26), אנו מגיעים לתקמ''א (541), שהוא בגימטרייא ''ישראל'', בכך יש רמז, שכאשר ישראל דבקים בקדוש-ברוך-הוא מתקבלת תפילתם, ככתוב בהמשך הפרשה: ''ואתם הדבקים בה אלהיכם, חיים כולכם היום'' (ד, ד).
ועוד אומרים כאן חכמי ישראל: ''ואתחנן'' בגימטרייא ''תפלה'' וגם ''שירה''. בכך מצוי אפוא רמז, שראוי לנו להתפלל
בשירה ובזמרה, בחינת ''כל עצמותי תאמרנה'' (תהילים ל''ה, י).
ב) אמר לפניו משה: רבונו של עולם! עצמותיו של יוסף נכנסות לארץ, ואני איני נכנס לארץ?!
אמר לו הקב''ה: מי שהודה בארצו, נקבר בארצו; ומי שלא הודה בארצו, אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו – שאמר
לשר המשקים של פרעה: ''כי גונוב גונבתי מארץ העברים'' (בראשית מ, ט''ו) - קברוהו בשכם (יהושע כ''ד, ל''ב) . ואתה, שלא הודית
בארצך (כשאמור בנות יתרו לאביהן: ''איש מצרי הצילנו'' וגו – שמות ב, י''ט), אין אתה נקבר בארצך.

''ויתעבר ה בי למענכם…'' (ג, כ''ו)
לדברי רבי דויד מושקוביץ, בעל ''גלילי זהב'', אומר כאן משה לישראל: במי מריבה הכיתי את הסלע, ולא דיברתי אליו כמצוות ה (במדבר כ, ז-י''א), כל זאת עשיתי רק למענכם – שלא לעורר חלילה קטרוג עליכם. לאמור: הסלע הזה, שהוא אבן דוממת, בכל זאת כשמדברים אליו בשם ה – הוא מיד שומע ומקיים את הדברים שמצווים עליו; ואילו אתם, אף-על-פי שאני מדבר אליכם יום יום בשם ה – אינכם נשמעים לדבר האל. וכדי למנוע קטרוג זה כלפיכם, נטלתי עלי אחריות כבדה שלא לדבר אל הסלע, אלא להכותו; כדי להראות קבל עם ועדה, שבלי הכאה אין הסלע נותן מים...


''ויאמר ה אלי: רב-לך, אל-תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'' (ג, כ''ו)
אמר לו הקב''ה למשה: אם אתה נוטל הכול, אין אתה מניח ליהושע תלמידך כלום. גאלת את ישראל ממצרים, הנהגתם בים (במעבר ים-סוף) והורדת להם את המן ואת התורה, והנהגתם במדבר ארבעים שנה – ואתה מבקש (עוד) ליכנס לארץ? אין אתה מניח ליהושע כלום!
אמר לו משה: ינכס יהושע ויחלק הארץ להם (לבני ישראל) ויהיה מנהיגם; ואני נכנס עימהם כפגן (כהדיוט).
אמר לו הקב''ה: רב הוא לך?! (הייתכן כדבר הזה, שיהושע תלמידך יהא לך רב ומנהיג?!) יהא יהושע יושב ודורש ומנהיג את ישראל ומלמדם – ואתה יושב ורואה אותו?!

''לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו…'' (ד, ב)
רש''י מדגים את האיסור של ''לא תוסיפו'' על-פי המובא בספרי: כגון חמש פרשיות בתפילין (במקום ארבע). חמישה מינים בלולב, וחמש ציציות בארבע כנפות.
על כך יש מקום לשאול: האמנם יש פגם בדבר, אם במקום ארבע פרשיות בתפילין יוסיף מישהו פרשה חמישית, ובמקום ארבעה מינים שנוטלים בסוכות (אתרוג, לולב, הדסים וערבות) יטול אדם מין נוסף?
הסביר זאת רבי יהונתן אייבשיץ מפראג במשל מן החיים: נתאר לעצמנו, שרופא מומחה רשם לחולה סם-מרפא בכמות מסוימת, והחולה נטל מן התרופה על דעת עצמו כמויות גדולות פי כמה ממה שרשם לו הרופא. נקל לשער את התוצאות הקשות, שהחולה עלול להמיט על עצמו במעשהו הנחפז וחסר-האחריות.
בתחום של בריאות הגוף מבין אפוא כל בר-דעת, שסמי רפואה יש לקחת במידה מדויקת, כפי שקבע הרופא המומחה – לא פחות ולא יותר. כיוצא בכך – אומר רבי יהונתן אייבשיץ – עלינו לנהוג לגבי מצוות התורה, שהן בבחינת סם-מרפא לנפש האדם, אותן יש לקיים בכתבן וכמידתן – לא להוסיף עליהן דבר, ולא לגרוע מהן משהו – כי ריבון העולמים רשם אותן במתכונת הראויה ובמידה הנדרשת...

''ואתם הדבקים בה אלהיכם, חיים כלכם היום'' (ד, ד)
''חיים כולכם היום'' – אימתי? משתהיו כולכם אגודה אחת (כשתהיו מאוחדים ומלוכדים). וכן אתה מוצא, שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת, שנאמר: ''בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל (יתאחדו עם שאר השבטים), ויבואו יחדיו מארץ צפון... (ירמיה ג, י''ח).
''רק השמר לך ושמר נפשך מאוד…'' (ד, ט)
א) ה''חוזה'' מלובלין (רבי יעקב יצחק הורביץ) היה מפרש פסוק זה בדרך החסידות והמוסר: ''רק השמר לך'' – לענייני גופך תקדיש זמן מועט וכוחות מצומצמים; ורמז לדבר: ''אכין ורקין מיעוטין'' (''אך'' ו''רק'' במקרא באות למעט – ירושלמי ברכות י''ד, ב). לעומת זאת ''ושמור נפשך מאוד'' – כל הכוחות הגנוזים בך תשקיע בשמירת הנפש ובטיפוח ענייני הרוח, שבהם מותר האדם מן הבהמה...
ב) רבי ישראל ליפקין מסלנט (אבי תנועת ה''מוסר'' בליטא) היה אומר: ראיתי אנשים רבים, הדואגים דאגה יתרה לגוף שלהם ולנשמה של הזולת. כוון שכך הם מטיפים מוסר לאחרים, כשנדמה להם שאינם מהדרים במצוות; וכאשר פלוני נכשל בעברה קלה, הם עטים מיד להוכיחו בשבט מוסר ואינם מסתירים את שמחתם נוכח כשלונו של הזולת.
ואני סבור, שחסיד אמיתי הוא מי שדואג תמיד לנשמה שלו ולגוף של הזולת, וכתוצאה מכך הוא בוחן את עצמו בקביעות
בענייני יראת-שמים והידור מצוות, ובאותו זמן משתדל למלא מחסורם של עניי ישראל בכל שידו משגת...

''ותחת כי אהב את אבתיך ויבחר בזרעו אחריו'' (ד, ל''ז)
הכתוב כאן פותח בלשון-רבים (''אבותיך'') ומסיים בלשון-יחיד (''בזרעו''); ואין זה מקרה, כפי שמציין אבן-עזרא בפירושו. שאילו נאמר כאן: ''ויבחר בזרעם'', היו כלולים בכך גם זרע האבות שאינם בני ישראל, כגון: בני קטורה, אשר אברהם (בראשית כ''ה, א-ד). ובני ישמעאל ועשיו. בביטוי ''ויבחר בזרעו אחריו'' ניתנת אפוא הבטחה לישראל, שהקב''ה בחר רק בזרע יעקב כדי להוריש להם את ארץ-נחלתם.

''וידעת היום…כי ה הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת…'' (ד, ל''ט)
פסוק זה מסיים את הקטע הראשון בתפילת ''עלינו לשבח'', הנאמרת על-ידינו בברכת ''מלכיות'' בראש השנה ובסיום התפילות בכל ימות השנה (רב האי גאון מייחס תפילה זו ליהושע בן-נון, שאמרה בעת כבוש יריחו – יהושע ו).
כמה מחכמי ישראל מוצאים במלים ''בשמים ממעל ועל הארץ מתחת'' הנחיה נאותה לדרך שכל אדם ראוי לילך בה בחיים: א) ''בשמים ממעל'' – כשמדובר בענייני ''שמים'', כהשגת תורה ויראת-שמים ועידון המידות. עליך להתבונן ''ממעל'' – כלפי אלה שעומדים בתחומים אלה מעליך, וכתוצאה מכך תשאף להידמות אליהם ולהתקדם ככל האפשר במעלות התורה והיראה. ב) ''ועל הארץ מתחת'' – בעניינים ארציים, כהשגת ממון ושאר צרכים גשמיים, עליך להסתכל באלה שמצויים ''מתחת'' – שיש להם פחות ממך ומצבם הגשמי קשה ממצבך. כתוצאה מכך תהיה שמח בהישגים הגשמיים שהגעת אליהם, ותפנה עיקר מרצך לעשות חיל בתורה ובמצוות ה...

 



 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח משוב