נרות חנוכה וושינגטון
דף הבית >> חגים ומועדים >> חנוכה >> נרות חנוכה וושינגטון
קטע מדרשה של הרב אמנון יצחק שליט"א

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.
חנוכה שנת 1777, חורף קשה, הקור נורא אנו יושבים ב``וולי פורג``` ומחכים למה, איני יודע, אולי לימים טובים מן הימים האלה. אני פה היהודי היחידי, אולי יש בינינו עוד יהודים, אך לא ראיתי פה אף אחד. אנחנו רעבים ללחם. אין לנו בגד לחמם את בשרנו, ואין לנו נעליים לרגלינו רוב החיילים מקללים את ג`ורג` וושינגטון שיצא למלחמה נגד אנגליה. יש ביניהם הרוצים במפלתו אך אני מאמין שהצדק עמו, אנו צריכים לגרש את בריטניה מאמריקה. היא רוצה לשים את ידה בכל אשר עיניה רואות. נאמן אני בכל לג`ורג` וושינגטון אף כי אנו סובלים פה מאד. לא אחת אני רואה אותו בלילות כשהוא עובר במחנה בין שורות החיילים הישנים, מביט הוא ברחמים על החיילים הסובלים מן הקור ויש אשר הוא ניגש אל אחד הישנים והוא מכסה אותו כאשר יכסה האב את ילדו. יש אשר הרעב והקור מענים את נפשי עד מוות אך אין אני מקלל את הגנרל וושינגטון הנלחם לחופש אמריקה. ברגעים אלה אני חושב על אבי בפולניה. אני חושב על כל אשר הוא סובל מידי הפריץ האכזר. זוכר אני, הייתי אז ילד וראיתי את אבי רוקד לפני הפריץ. מה נורא היה המראה אבי היה לבוש בעור של דוב לבן והוא רקד כדוב לפני הפריץ ואורחיו. מה נורא היה הכאב ומה גדולה החרפה, אבי רקד כדוב והפריצים צחקו ושמחו על המראה. גמרתי אז בלבי שלא ארקוד לעולם כאבי לפני הפריץ. לאחר זמן, ברחתי לאמריקה והנה אני שוכב ב``וולי פורג``` ורועד מקור. אומרים שוושינגטון הולך ונופל, שסופו ליפול ולא יקום אך אני איני מאמין בכל זה, אני מאמין בגנרל שלי. אני שוכב בלילות ומתפלל בעדו. הנה בא הלילה הראשון של חנוכה, בלילה הזה לפני שנים עזבתי את בית אבי. אבי נתן לי מנורת חנוכה ואמר לי: `כאשר תדליק בני את הנרות של חנוכה, הם יאירו לך את הדרך`. מאז הייתה לי המנורה כמו קמיע, אל כל אשר אני הולך אני לוקח אותה עימדי. לא ידעתי מה לעשות, להדליק את הנר חנוכה פה בין הגויים או לא, החלטתי לחכות עד אשר כולם ישכבו לישון. כאשר ישנו כולם הוצאתי את מנורת אבי והדלקתי נר ראשון וברכתי עליו. הבטתי על אור הנר וראיתי את בית אבי ואמי. ראיתי שוב את אבי רוקד כדוב לפני הפריץ וראיתי את עיני אמי המלאות דמעות. לבי התמלא כאב ופרצתי בבכי כילד קטן ונשבעתי אז בלבי שלמען אבי ואמי למען אחיי ואחיותיי בפולניה, עלי לעזור לג`ורג` וושינגטון לעשות את אמריקה לארץ חופשית, לארץ מקלט לאבי ולאחיי הסובלים תחת יד הפריץ. פתאום הרגשתי יד רכה שנוגעת בראשי, נשאתי את עיני והנה הוא בעצמו בכבודו עומד עלי. כן, הגנרל וושינגטון בעצמו עומד עלי והוא שואל למה תבכה? האם קר לך? צער ורחמים היו בקולו לא יכולתי לראות בצערו, קפצתי ממקומי, שכחתי שאני חייל העומד לפני גנרל. דיברתי דבריי כמו שעלו מלבי, כבן המדבר לאביו. `אדוני הגנרל`, אמרתי, `אני בוכה ומתפלל לנצחונך ואני יודע כי אנחנו ננצח. היום הם חזקים, אבל מחר הם יפלו כי הצדק עמנו. אנחנו רוצים להיות חופשיים בארץ הזאת, אנחנו רוצים לבנות פה בית לכל הבורחים מיד הפריצים, לכל הסובלים מעבר לים, הפריצים לא ימשלו פה, הם יפלו ואתה תקום`. הגנרל וושינגטון לחץ את ידי, `תודה חייל` אמר וישב לידי על הארץ. `מהי המנורה הזאת?` שאל. סיפרתי לו, `מבית אבי הבאתי אותה. יהודי כל העולם מדליקים הלילה נרות של חנוכה, חג הנס הגדול`. נר החנוכה הדליק אור בעיני וושינגטון והוא קרא בשמחה: `יהודי אתה מבני הנביאים? ואתה אומר שאנחנו ננצח! כן, אדוני עניתי בביטחון, אנחנו ננצח כמו שניצחו המכבים. למעננו, למען כל אלה אשר יבואו אחרינו לבנות פה ארץ חדשה וחיים חדשים`. הגנרל קם ופניו אורו, הוא לחץ את ידי ונעלם בחושך. אמונתי נתקיימה, הניצחון של וושינגטון היה שלם, הארץ שקטה, הגנרל שלי היה לנשיא של הארץ החדשה, אני הייתי לאחד מאזרחיה. שכחתי מהר את הימים והלילות הנוראיים ב``וולי פורג```, אבל את הלילה הראשון של חנוכה עם ג`ורג` וושניגטון שמרתי בלבי כחלום יקר. לא סיפרתי את הדבר לאיש, כי אמרתי בלבי מי יאמין לדברי. בטוח הייתי, כי כל הדבר נשכח מלב הגנרל הטוב. בלילה הראשון של חנוכה שנת 1778 , ישבתי בביתי בניו יורק ברח` ``ברום``, נר חנוכה דולק בחלוני, פתאום נשמעה דפיקה על הדלת, פתחתי את הדלת ונדהמתי. הגנרל שלי, הנשיא ג`ורג` וושינגטון עמד בפתח הוא בכבודו ובעצמו. הנה הנר הנפלא, נר התקווה של ישראל קרא בשמחה, כאשר ראה את נר החנוכה על החלון, שם את ידו על שכמי ואמר: הנר הזה, ודבריך החמים הדליקו אור בלבי בלילה ההוא. בקרוב תקבל אות כבוד מממשלת ארצות הברית יחד עם כל גיבורי ``וולי פורג```, בלילה הזה קבל מידי את המזכרת הזאת, הוא תלה על חזי מדלית זהב ונשק לי. על פניי דמעות ניגרו מעיני ולא יכולתי לפתוח את פי. הנשיא לחץ את ידי ויצא את הבית, התעוררתי כמו מתוך חלום נפלא. אז הבטתי על המדליה וראיתי ציור יפה של מנורת חנוכה עם נר ראשון ולמטה כתוב, לאות תודה על אור נרך, ג`ורג` וושינגטון.

זה סיפור אמיתי מחייל יהודי שהשתתף במלחמה לשחרור אמריקה לפני יותר ממאתיים שנה. יהודי ששמע בקול אביו ולקח את מנורת החנוכה וקיים את מצוות הדלקת הנרות בין הגויים באמצע המלחמה בלילה, שומר על מסורת ישראל, מסורת ורוח של המכבים, שכשנלחמים על דבר צודק מנצחים גם אם עומדים מול אויבים קשים. הסיכוי של ג`ורג` וושינגטון שיצא למרד נגד בריטניה עם המושבות האמריקאיות שהיו אז באמריקה, הסיכוי שלו היה 5%, והם ניצחו. יהודים יקרים, אנחנו נמצאים היום במצב הפוך, הסיכוי של הפלסטיניים לא מגיע ל5%- בשביל לנצח, אבל הם עומדים לנצח. למה הם היום על תפקיד של מכבים ואנחנו על תפקיד של יוונים, לא להאמין.
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח משוב